אתמול חתכתי את האצבע באבחת סכין, בטעות כמובן. מיד אחר כך חשבתי שעפתי לאחרונה יותר מדי גבוה מבחינה רוחנית, והדם הפורץ והמסרב לעצור, הוא מסר לקרקוע אשר נחוץ באופן מיידי.
על כן, הנה קצת אדמה וקצת פחות רוח.
***
בהפוגת הגשם אני יוצאת לסיבוב בקרת נזקים.
***
יש לי שטח גדול מסביב לבית.
וזאת העונה בה הגינה משתלטת עלי מרוב עשבים וצמיחה פראית.
אני עוקרת והם צומחים מחדש, אני עוקרת ואחרים צומחים. זה מן ריקוד כזה שאני אולי פחות נהנת ממנו אבל עושה רושם שהגינה דווקא כן.
לסיום, הידיים מלאות בוץ חום כהה שצריך לקרצף במברשת קטנה מתחת לזרם מים חזק.
***
נכון, זה עץ ממש יפה, בעיקר באביב ובמהלך הקיץ, עם הצל הגדול והבית של הציפורים, אבל בסתיו הוא מתחיל לאבד לא רק את העלים אלא גם את הפירות הקטנים והיבשים שאם דורכים עליהם בחוסר תשומת לב, מחליקים. ואז, בסתיו ואל תוך החורף צריך כל הזמן לטאטא את הדק, וזה דק גדול והמטאטא נהיה כבד מרגע לרגע.
***
היא גדלה וגדלה, מעבה שורש ועלים נפוחי נוזלים, השנים עוברות, הסבלנות כמעט פוקעת, ואז היא סוף סוף פורחת, האלוורה.
