לפני 9 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 2:55
פעם אהבתי איש יקר, בינתיים הוא כבר מת. ולמה נזכרתי בו? כי הייתה לו יכולת מופלאה להפוך כל דבר שאמרתי למשהו שונה לחלוטין מכוונתי המקורית. לדבר איתו היה כמו לנוע בתוך סבך ג'ונגלי שרק מצ'טה משובחת יכולה לו. אממה, עד שהצלחתי לקצוץ ענף אחד, הוא גידל שניים חדשים, אסוציאטיביים לגמרי, והטביע אותי בעוד ועוד רעיונות והקשרים.
המוח שלו טס במהירות האור, ההומור שלו היה יבש ועצי, והכי גרוע, הוא נהג לנאום תוך כדי תנועה, הולך ושב בין חדרי הבית, מנופף בידיו הארוכות ומסביר, מסחרר, מבהיר ומבאר.
One man show
מהזן המשובח ביותר.
אבל, פה ושם הייתי נסחפת אחר פירור רעיון ומפליגה למחוזות אישיים, מבררת ביני לבין עצמי סוגיה וכותבת לעצמי משפט או שניים. בחסות שטף המילים שלו ומתוך הערפל, צמחה בזכותו לא אחת אורגזמה תודעתית נפלאה.
