***

רק כשאני מתרחקת,

ונוצר מרווח לסיבוב הראש לאחור,

אני מצליחה לראות את הבולדרים שעברתי זה עתה,

את האתלטיות שנדרשה ממני, במתיחת הרגל גבוה למרומי הסלע,

ואת האומץ אליו נדרשתי לנחיתה ברגליים מקופלות, אל תחתיתו.

כמו רק עכשיו הסתיים הטיפוס אל מרום הדקל, ומתוך קן הבזים שבצמרתו, אני מתבוננת מטה. 

כך זה תמיד,

שהדרך נכבשת אינסטינקטיבית 

והתובנה מסתדרת כשאני צועדת בה שוב וירטואלית.

טוטם, Stanley Park, ונקובר, קנדה