***

הסופר שלי נפתח בשש בבוקר, אולי אפילו קצת קודם. הבחור של הירקות שמוציא אל הרחבה החיצונית את משטחי המים המינרליים ונייר הטואלט, מחייך את חיוך ה"בוקר טוב, משוגעת" שלו, ומזמין אותי להיכנס אל בין ארגזי הירקות שמהם עולה ריח טרי שאומר: "לא מזמן עוד היינו בשדה ובאדמה", ואני מקיפה בעיניים את הצבעוניות המגוונת ואת המבחר הגדול ובוחרת לי את מה שאני אוהבת שייכנס עוד מעט לסיר ולתבנית. אין צורך להצטופף, ובקופות עוד נשמעים צלילי המטבעות הנוקשים והנספרים למקומם ההתחלתי. השמש בקושי הציצה ואני כבר בחזרה, מקבלת את פניה בדרך הקצרה משם לפה כשהעולם מתעורר לאיטו והלב שלי שקט בקצב סדיר של נחת.