***

לאחרונה הבנתי שתחושת געגוע לאו דווקא מופנית כלפי אדם ספציפי או זמן מסוים או מקום אהוב. זו תחושת מחסור וריק כללית, ורצון להתמלא.

***

לפעמים 

כשאני בתוך

בועה משל עצמי,

עולה,

כמו אד

הגעגוע.

ורוד וריחני,

נישא לאיטו,

מסתחרר סביבי,

אוושתו ממלאת את 

אוזני.

מותיר אותי

תוהה.

***

כשגעגוע נולד 

הוא מתחפר עמוק בבטן, נאחז בכל כוחו ומסרב להתפוגג. 

כשאני מנסה לברר איתו מה מהותו, 

הוא מגחך ומקשיח, 

מתפשט לכל עבר, 

ציפורניו שורטות את דופן לבי בכאב שאין לו סוף. 

רק כאשר כל כולי בתוך החוויה במשך דקות ארוכות, 

הוא נעלם.