אני לא יכולה לעמוד בפני נשים וגברים חכמים. שנונים ומתוחכמי מילים שובים אותי בקלות, מושכים אותי באף ומזכירים לי שאני לא מספיק חכמה ולא מספיק שנונה, לדעתי.
הכל מתחיל מהבית. אחי הצעיר ממני בשנתיים ידע לקרוא בגיל 4. כשהייתי בכיתה א' לימדתי אותו כל אות ומילה שלמדתי, והוא, לא רק שקלט מיד אלא הפך ל"קורא המחמד" של המשפחה ועד היום הוא נחשב לחכם בינינו.
אחי הצעיר יותר הוא המוכשר לשפות, לעיצוב, ללמידה עצמית ולריכוז של ספינקס, לא משנה מה קורה סביבו. הוא גם רגוע, חביב וסבלני, וכן חכם מאוד במוחו ואף במעשה ידייו.
מה נותר לי? הבכורה! נולדתי ראשונה. וכך לאורך כל החיים, כשאנשים סביבי החמיאו לי על יכולתי האינטלקטואלית ועל החוכמה שלי, הסמקתי, ובתוך תוכי אף פעם לא האמנתי להם. סתם אתם אומרים כדי להתחנף, חשבתי.
אנשים חכמים עושים לי את זה, ובגדול, ומי שקבע קביעות ברזל על עצמו יתקשה מאוד לשחרר, לא משנה כמה יעבוד על עצמו.
