אני אוהבת לקרוא ואם יש לי אפשרות אבחר לקחת איתי ליעד אליו אני נוסעת, ספר שעוסק בהיסטוריה של המקום או מספר עליו משהו. הספר שהתלווה אלי בנסיעה הראשונה לברלין היה "לבד בברלין" מאת הנס פאלאדה. הוא מספר את סיפורם האמיתי של אוטו ואליזה המפל, זוג אזרחים ממעמד הפועלים אשר חיו בברלין, ושהניחו ברחבי העיר מאות גלויות הקוראות לסרבנות ולחבלה במקומות העבודה, עד שנתפסו והוצאו להורג במרץ 1943.
"עיר של נשים" מאת דיוויד גילהם מספר כיצד ברלין בשנת 1943, הנמצאת בעיצומה של המלחמה, כאשר רוב הגברים משרתים בצבא הרייך השלישי, הופכת למעשה לעיר של נשים.
"בגן חיות הטרף" מאת אריק לרסון מספר על מי שמתמנה להיות שגריר ארה"ב בגרמניה הנאצית.
הוא ובני משפחתו, כל אחד מנקודת מבטו, מתוודעים באופן אישי לדמויות הראשיות המרכיבות את הצמרת הנאצית, אולם ככל שחולפים הימים, מצטברות עדויות מזעזעות על המציאות האמיתית של החיים בגרמניה ההיטלראית, מה שמקשה עליו לנהוג בנייטרליות המתבקשת מתפקידו.
"ברלין, סוף" מאת היינץ ריין
מספר על ימיה האחרונים של בירת הרייך באפריל 1945. המסבאה של אוסקר קלוזה היא נקודת המפגש המחתרתית של קבוצת התנגדות קטנה הנרדפת על ידי האס־אס.
"נערה מברלין" מאת ג`ייק ווליס סימונס שכותב על השנים 1933-1947 ועל נערה יהודיה שנולדה וגדלה בגרמניה, ובגיל 15 נשלחת ע"י הוריה לאנגליה במסגרת הקינדר טרנספורט, כדי להציל את חייה.
אלפרד דבלין מתאר את רפובליקת ויימר בספרו "ברלין אלכסנדרפלאץ" שיצא בשנת 1929.
"ילדי השטאזי" מאת דייוויד יאנג,
מתרחש במזרח ברלין בשנת 1975, ומספר על חקירת מותה של בחורה שנמצאה מוטלת למרגלות חומת ברלין. בניגוד לרוב ניסיונות הבריחה ממזרח למערב, היא דווקא ברחה ממערב למזרח.
