***

לפריחת ההדרים יש ריח כל כך עוצמתי, משכר ממש. אני נזכרת בפריחת כליל החורש הורודה ובהמון החרדלים הצהובים שלועגים לי כי קצר פה כל כך האביב והוא תיכף נגמר. והעצב על האביב הקצר מתערבב עם העצב הכבד שאי אפשר להשתחרר ממנו, עצב נוראי על חיים צעירים שנגדעו ועדיין, כמו חייו של אורי גרוסמן שנפל במלחמת לבנון השנייה ועליו כתב אביו, דוד גרוסמן את השיר. עצב על לופ הכאב והדם האינסופי בו אנחנו נמצאים.