***

בסופו של דבר אני בנישה די צפויה. 

בתהליך הדרגתי צמצמתי את עצמי לכמה נושאים קבועים שאותם אני מגלגלת מפה לשם כליצן עייף וכדוריו הדהויים. נראה לי שאני ממחלקת ה"נחמד" שזה לא משהו בכלל. עכשיו, אין צורך במחמאות, אני יודעת שקוראי הבלוג הנאמנים מחבבים אותו, אבל עם יד על הלב אני כבר לא ממש מחדשת ואת ענייני הבדס"מ נטשתי לגמרי, לא רק בכתיבה אלא גם בפועל אז אין לי סיפורים חדשים מהמחלקה הזאת.

אפילו פעולה פשוטה כמו לכתוב שיר נהייתה סיפור (סליחה על משחק המילים, הצחקתי את עצמי). לדוגמה:

איזה קטע שההשראה מתה

רק לפני רגע היא עוד שגשגה באון

ועכשיו כל טקסט זועק כישלון.

האמת קצת נסחפתי עם הכישלון, 

זה מפני שהייתי צריכה חרוזון. 😉