בשיר "לפנות ערב" כותב יעקב שבתאי בבית הפותח:
"בין ברושים יורד הערב,
הסתכלי, הצל קרב אלינו,
יחפים נלך בשדות השלף
כי היום, יפתי, עובר..."
***
לאה גולדברג בשיר "את תלכי בשדה" לקחה את השלף צעד אחד קדימה למחוזות המזוכיזם:
"ומחשוף
ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם..."
***
ואני תוהה: איך יחפים בשדות השלף? כמעט לא מעשי (אומרת מי שהלכה יחפה כל הילדות, הנערות וגם הלאה), דוקר ופוצע.
גם השיר "שמעתי מעשיה" מעלה סימני שאלה:
"שמעתי מעשיה
בליל לבנה
סיפר על הגורן
בחור לבחורה
לאור הכוכבים
התלחשו הצעירים
על הגורן, בליל לבנה..."
בהתחלה התלחשו ואחר כך:
"הבחור אמר לה תעלי
והיא אמרה לו טו לו לו
מצמצו עיניים
ונצמדו שפתיים
על הגורן בליל לבנה..."
ואני תוהה איך מזדיינים בגורן? (את זה לא ניסיתי), אבל דוקרים ופוצעים התבן והמוץ, דבש לא ליקקו שם, או אולי כן, לא יודעת.
הוא ממשיך:
"מה הומה לך ליבתי
בואי ואותי חבקי
שבי איתי על המורג
ואספר לך איך הוא חג
על הגורן בליל לבנה..."
האמת, אני בשוק מהמילים בשיר הזה שנכתב בשנת 1929.
רציתי לכתוב על המילים שלף (shelef) וגורן שבטח כבר נעלמו לגמרי מהשפה העברית ויצאה חפירה.