כל הלילה לא ישנתי, המח שלי חושב רק על האיש הזה שדרש ממני לקרוא לו אדוני, (אפילו שמות עוד לא החלפנו) והמח שלי כבר על 500 קמ״ש או כמו שהבסטי שלי נוהגת לומר על ״הוריקן סוררת״ – ״במהירות האור, דוך לכיוון אחד... לתוך גדר הפרדה בלי אפשרות לעצור״
השעה 07:15 בבוקר והטלגרם מאותת, אני מזנקת מהמיטה, ערנית ומלאה באדרנלין ברמות מטורפות: ״בוקר טוב סקסית״ הלב שלי נרגע, כאילו חזר לי האוויר לנשימה... מה זה?! מה לכל הרוחות קורה פה?!
״בוקר טוב אדוני״ אני עונה לו.
״מה עושה?״ הוא ממשיך ושואל...
״חושבת עלייך״ אני עונה ולא מאמינה על עצמי! איפה המשחק? איפה הלא להראות התלהבות? איפה כל החוקים הלא כתובים שהאמנתי בהם פעם? מה נהיה ממני?! אני מלכת הקרח והפאסון.
״מה הלו״ז שלך להיום?״ הוא שואל
״סתם another day at the office״ אני עונה
״מעולה״ הוא עונה לי ״אני בדרך לעבודה אסמס בהמשך״
״סבבה״ אני עונה
״סליחה?!״ הוא כותב לי ״סבבה מה?!״
ובעודי מרגישה איך הלב שלי מחסיר פעימה, בפעם הראשונה אני מרגישה שאני מתכווצת אני מקלידה לו: ״סליחה אדוני! סבבה אדוני!״ ואני משפילה מבט כאילו אני עומדת מולו.
״מצויין יקירתי״ הוא כותב והגוף שלי נרגע.
הבטן מתהפכת לי, אני לוקחת את הטלפון אחרי 2 דקות וכותבת לו בהכי ישיר שלי:
״אני חייבת לספר לך משהו״ אני מקלידה ושולחת ומיד מוסיפה ״אדוני״
״שתפי״ הוא מקליד תוך רגע; ואני מתמלאת התרגשות שהוא עונה לי באופן מיידי.
אני מתחילה להקליד, המילים נשפכות ממני כמו מים, כאילו אני תחת כישוף וללא שליטה:
״אתמול השארת אותי כל כך חרמנית, שהייתי חייבת להתפרק, עשיתי סקס עם האיש שלי בלילה, ולא הפסקתי לחשוב עלייך, בעוד הוא יורד לי אני מדמיינת אותך אדוני, יורד לי הלשון שלך עוטפת את הדגדגן שלי, נשיכות קטנות, מעט כאב, תחושה שאני לא מכירה אך כמהה לה והנה אני גומרת מעצם המחשבה, הוא חודר אליי, אדוני, ואני מדמיינת שזה אתה, מבלי להכיר עדיין אני יודעת ובטוחה שהאיבר שלך ייקח אותי למחוזות אחרים, אני מתפתלת כמו שלא התפתלתי אף פעם וזה רק בשבילך אדוני, גמרתי פעמיים אדוני כמו שלא גמרתי כבר חודשים וכל זה שהאיש שלי מזיין אותי ואני רק רוצה אותך אדוני.!״
אני לוחצת סנד ובאותה השנייה בדיוק המח שלי מתעורר מעוצמות הכישוף, אני רואה 2 סימני וי ואני דופקת את הראש בהגה.
איזה מטומטמת אני, זהו הבהלתי אותו, הוא בטח חושב שאני מופרעת ... ויותר גרוע מה יקרה אם הברחתי אותו?!
אין קול ואין עונה.
אני מתחילה לנהוג ומרגישה איך הבטן שלי מתכווצת, כאילו מישהו הכניס לי אגרוף בבטן הרכה, קשה לי לנשום, האויר לא מצליח להכנס לריאות ואני מרגישה שאני נכנסת למיני התקף חרדה.
בחיים זה לא קרה לי, ואני לא ילדה, בחיים לא הרגשתי ריגוש כזה מאדם שאני לא מכירה.
הודעה נכנסת זה הוא! לפתוח או לא לפתוח? אלוהים! מה הוא הולך להגיד אני בכלל מוכנה לזה? אני רוצה לשמוע את זה?
יאללה תפתחי את ההודעה ומה שיהיה יהיה... אין דרך חזרה.
״סקסית שלי״ הוא כותב
״אני שמח שסיפרת לי, אני מבקש לדעת הכל, ויותר מזה אני רוצה שתביני שאת הרכוש שלי!, אף גבר לא נוגע בך /מפלרטט איתך ללא אישורי ואת לא מסתכלת לאף גבר בעיניים, כמובן שאת עניין האיש שלך אני מקבל בלית ברירה, אבל אני רוצה לדעת הכל, החל מהיום את לא עושה שום דבר בלי לקבל את רשותי האם אני מובן?״
״כן אדוני״ אני עונה ועיניי מתמלאות בדמעות של התרגשות, בחיים לא ידעתי שרגשות שיכולים להיות כל כך עזים.
״תעדכני אותי שאת מגיעה למשרד הוא כותב, אני אסמס במהלך היום״ הוא מקליד
ואני כמו מתוך כישוף עונה לו ״כן אדוני!״
ומוסיפה ״תודה אדוני״
אני נכנסת למשרד וכולם מסתכלים עליי, אני נשבעת לכם שלרגע חשבתי ששכחתי לשים עליי בגדים, אני לא מבינה מה קורה, עד שאחד הקולגות שלי ( גבר ) ניגש אליי ואומר לי הכל בסדר? אני אומרת לו בוודאי בהשפלת מבט והוא אומר לי זה נראה כאילו את מרחפת באויר.
אני מרימה אליו את עיניי לחייך, ומיד נזכרת שהאדון שלי לא מרשה לי להסתכל לאף גבר בעיניים ומשפילה מבט.
אני יושבת לעבוד, מרוכזת מתמיד, חדה כתער ואני נאבדת בתחושת הזמן.
ההודעה מגיעה בדיוק בחצות היום:
״סקסית שלי?״ הוא כותב
ואני, בעודי מרחפת על עננת אופוריה רצינית, עונה לו : ״כן אדוני״
״מיקומך?״ הוא כותב
״במשרד אדוני״ אני עונה.
״קומי, גשי בבקשה לשירותים ותסמסי לי שהתמקמת״ הוא ספק מבקש ספק דורש
״מיד אדוני״ אני עונה, קמה מן הכיסא וניגשת לשירותים, נועלת את הדלת נעמדת מול המראה ושולחת לו הודעה ״ התמקמתי אדוני״
אני רואה שהוא מקליד והלב שלי פועם בקצב מטורף, מעניין מה הוא יבקש אני תוהה ביני לבין עצמי וההודעה מתעכבת...
לפתע צליל הודעה:
״תצלמי לי בבקשה מה את לובשת״ הוא מבקש ואני מצלמת לו ג׳ינס צמוד, גופייה שחורה וסניקרס.
״אוהב את הלוק הזה הוא כותב״ ותחושת ניצחון קטנה ממלאת אותי.
הוגעה חדשה מגיעה:
״הורידי את הבגדים, תקפלי אותם יפה ותניחי אותם בצד, אני מבקש שתישארי רק עם נעליים, היצמדי לקיר, ככה מול המראה, ועם 2 אצבעות אני מבקש שתגעי בעצמך ותדמייני את האדון שלך נוגע בך״ .
המחשבה הראשונה היא, יאללה אני אגיד לו שזה מה שאני עושה ונתקדם משם... אבל משהו בי רוצה להתמסר למשחק, להתמסר אליו, פעם אחת בחיים אני רוצה להיות זאת שאומרים לה, קובעים עבורה, פעם אחת אני רוצה להרגיש נשית.
ואני מבצעת אחר ההוראות שלו באופן מדויק:
אני מתפשטת, מורידה את הג׳ינס, מסירה מעליי את הגופייה הצמודה שיושבת לי על החזה בצורה כל כך מדויקת כאילו נתפרה בדיוק למידות של שדיי (והם לא קטנים), מסירה את החזייה ומקפלת אותה על הגופייה, ולבסוף מורידה את תחתוני התחרה השחורות שלי, ואז זה קורה, הכוס שלי כאילו רק חיכה שאשחרר אותו מעול התחתונים הללו ואתן לו את החופש לפעול באופן עצמאי עבור האדון שלי, אני נשארת עם נעליים, ומצלמת לו לאיש הזה שהכרתי רק לפני יומיים ואני אפילו לא יודעת את שמו, וידיאו שלי...אני מביטה אליו דרך המראה, 2 אצבעות ארוכות עם ציפורניים משוחות בלק שחור, נכנסות לפה שלי ואני מסובבת סביבן את הלשון שלי כאילו היו האיבר של אדוני שאני כל כך רוצה להרגיש. וכל הזמן הזה אני מסתכלת למצלמה, אני! שתמונות שלי תמיד היו תחת מעטה פילטר ללא מבט בעיניים.
אני מוציאה את האצבעות מהפה שלי הן רטובות, אני מורידה אותן לכיוון החזה שלי, אוחזת בפטמה שעומדת זקורה מעצם המחשבה שהוא יסתכל עליי, משם לכיוון הבטן התחתונה ואני מרגישה שבאופן בלתי נשלט איך הן נשאבות אל תוך הכוס שלי, שכבר רטוב עוד מקודם .. אני מכניסה ומוציאה אותן בקצב אחיד תוך כדאי שאני מרגישה את הכוס שלי מתחיל לטפטף לי על הירכיים ואני מנסה להשתיק גניחה ... אלוהים, אני. מצלמת. הכל!
שלושה דברים הבנתי פתאום:
אני מאוננת באמצע יום עבודה, עבור מישהו שאני לא מכירה.
פעם ראשונה שגמרתי בכזאת מהירות ברמת ההשפרצה.
ואני רוצה את האיש הזה בחיים שלי יהיה אשר יהיה!
סנד!
שני סימני וי מהצד השני, הוא מקליד
״סקסית שלי״ הוא כותב ״את מדהימה לא יכולתי לצפות למשהו טוב יותר, עכשיו תתלבשי יקירה שלי ותחזרי למשרד, אבל... את לא שוטפת את היד ואת לא לובשת תחתונים״ הוא מקליד.
״אתה צוחק עליי נכון?״ אני כותבת וממשיכה ״אני עובדת עם גברים אדוני״
״מעולה הוא מקליד אני רוצה שכולם יריחו את התשוקה שלך !״
אני מרגישה שהכל סוגר עליי, אבל אם עליי לבחור בין לממש את רצונות האדון שלי או להרגיש לא נעים ליד הקולגות שלי .... אתם בטח מבינים מה בחרתי!
פעם ראשונה בחיים, שאני מסתובבת עם ג׳ינס ללא תחתונים ומרגישה שכולם מריחים אותי!
לאחר שעה אני מקבלת ממנו הודעה ״בעוד 45 דקות את יכולה ללבוש את התחתונים שלך״
״מזל באמת ״ אני עונה באופן אינסטינקטיבי
והוא עונה באופן כמעט מיידי: ״למי את חושבת שאת עונה ככה? עכשיו את נשארת עוד שעתיים בלי תחתונים ואת לא זזה לא אישור ממני. ברור?!״
הלב שלי מתכווץ, אני כבר מריחה את עצמי ולמשרד עלה המנכ״ל שנוהג ללחוץ ידיים ואני לא יכולה ללחות לו יד ו/או להסתכל לו בעיניים אבל האדון שלי אמר ואני עושה רק מה שהאדון שלי אומר.
ונכון לרגע זה האדון שלי אמר לי להישאר ללא תחתונים ולא לשטוף ידיים.
שעתיים חולפות להן בקצב לא קצב, ראשי מסוחרר, ואני מבינה פתאום את המשמעות האמיתי של הביטוי ״זמן מתעתע״ אמנם האיש הזה שאני רוצה לקרוא לו האדון שלי נמצא בחיי רק יומיים, אבל אני כבר מרגישה שהעולם שלי לעולם לא יחזור להיות כמו שהכרתי אותו, בעצם מרגיש לי שכלום כבר לא יחזור להיות כמו שהיה ... גם אני לא!
השעה 15:00, אבל אני מחכה עוד דקה, אני לא רוצה להקדים, לא רוצה לאכזב אותו ואני כותבת לו
״אדוני, האם אני רשאית לגשת לשירותים וללבוש את התחתונים שלי?״ אני כותבת
״כן יקירה״ הוא עונה וממשיך ״מה מצבך מחר? אני חושב שהגיע הזמן שניפגש״
דמעה מבצבצת לי בקצה העין ואני מרגישה שפעם ראשונה מזה מספר שנים ... משהו השתנה.
אני שלך אדוני!!!
