״מה מצבך מחר? אני חושב שהגיע הזמן שניפגש״
״כן!״ עניתי לו אחר חצי דקה של הלם, שבעצם כל מה שרציתי היה לצרוח את נשמתי שכל העולם יישמע שאני הולכת להיפגש עם האיש שתוך יומיים, ככה הרגשתי, מתחיל לעצב אותי מחדש, בדמות ובצלם שהוא שואף אליהם.
״מעולה, יקירתי אני אמצא לנו מקום ואטפל בזה״ ההודעה ממנו לא אחרה להגיע.
אם חשבתי שזמן יכול לתעתע, הרי שלפתע פתאום הוא נעצר, לא זז, אפילו לא הראה סממנים, בשנייה אחת הפכתי לקצרה, לעצבנית ובאותה הנשימה לחרמנית ברמות שלא ידעתי שאפשר להגיע אליהם.
*ברשותו של אדוני, אני רגע עוצרת, אני חושבת שהגיע הזמן לספר לכם קצת על עצמי:
אני בשנות ה 40 שלי, מקועקעת, כריזמטית, עם מבט חד בעניים (פתייני אומר אדוני ולא פעם גם הפרטנר שלי אמר את זה) אדם יצרי, מיני, מתאמנת באופן קבוע דואגת לגוף שלי, מכורה לצבע שחור, לחצאיות קצרות, לג׳ינסים צמודים לסניקרס ולעקבים.
אוהבת סקס, לא מעוניינת באף אחד מלבד האדון שלי ומצד שני רעבה באופן תמידי ולא יודעת שובע מהיום שהכרתי אותו.
אוהבת שאנשים מסתכלים עליי אך אף פעם לא מחזירה מבט, אוהבת לתת לאנשים לדמיין וללכת הכי רחוק שאפשר.
אז בואו נגיד את זה בצורה ברורה, אני יודעת מה זה להיות חרמנית, אני יודעת מה זה להיות רעבה למין אני יודעת מה זה להיות מכורה לריגושים, אך אני חייבת להודות שעד שאדוני נכנס לתמונה לא ידעתי שזה יכול להיות מורגש בכזאת קיצוניות.*
פתאום הודעה: ״מחר, 11:00 בבוקר, אשלח לך כתובת בהמשך לא לאחר!״
״כן אדוני!״ אני עונה ומייד מוסיפה ״ תודה אדוני!״
סיימתי את יום העבודה מוקדם מהרגיל הרגשתי שאני חייבת לברוח מהמשרד, הרגשתי שהקירות סוגרים עליי, שאין לי אוויר הרגשתי שהזמן לא זז, אולי אם אצא, הכל יעבור מהר יותר!
הגעתי הביתה, נכנסתי למקלחת וכתבתי לאדוני ״אני במקלחת האם יכולה לגעת בעצמי?״
״שלא תעזי״ הוא עונה במהירות ואני מרגישה איך הדמעות עולות, אני מרגישה כמו מכורה שחייבת לשחרר את הקריז הזה שהגוף שלי מייצר.
״ אדוני, אני מתחננת״ אני כותבת לו ומוסיפה : ״בבקשה תבין אותי אדוני אם לא אגע בעצמי עכשיו אני מגיעה מחר נפיצה כמו פצצה מתקתקת בבקשה אדוני״
שקט מהצד השני, אני חושבת לעצמי ״שיזדיין אני מכירה אותו יומיים אני חרמנית למות חייבת לגעת בעצמי״ אך יודעת שאם אגע בעצמי, אני אאבד אותו.
ואני בהלם מזה שאני מוכנה לסבול מתחושת כאב פיזית מאשר מהמחשבה שאני אאבד אותו.
נכנסתי למקלחת, ונכנסתי למיטה מוקדם מהרגיל עם כאבי בטן מהתרגשות וחרמנות שיא.
קמתי בבוקר להודעה מאדוני: ״ עוד 4 שעות את שלי״
אלוהים חשבתי לעצמי, לא מספיק המחשבה קשה לי בטירוף עכשיו הוא גם סופר לי זמנים, מי הוא? והאם זה היה עכשיו מתמימות דעים או מכוונה תחילה של להחזיק אותי חדה?
מה שזה לא יהיה, חשבתי לעצמי, אין לי ספק שאדוני מודע ויודע מה הוא עושה, ולי נותר רק לסמוך עליו.
קרוב לשעה ה11:00 קיבלתי כתובת מדויקת + הנחיות היכן להחנות את הרכב.
והכי חשוב הוראות מדויקות מה ללבוש : ״אני מצפה לקבל אותך עם חצאית שחורה, גופייה שחורה, וסניקרס אבל הכי חשוב בלי תחתונים ובלי חזייה״
פעם ראשונה שהרשתי לעצמי להקליט לו הודעה:
״אני מתרגשת בטירוף האם תאמר לי את שמך לפני שניפגש?״
הוא מקליט: ״סקסית שלי, תתאפקי עוד קצת, ואלחש לך אותו באוזן״.
פעם ראשונה ששמעתי אותו, אלוהים עוד חלק נוסף לי בפאזל הזה שנקרא אדוני, אני מרימה את מבטי לשמיים ומבקשת (מתחננת) שהמבט שלו בעיניים יהיה שווה את זה.
השעה 11:00 אני מתייצבת במקום ובשעה שנקבעה, עם הבגדים שנדרשתי ללבוש, רגליים רועדות וקצב לב שקרוב לשבץ (לגבי הרגליים הרועדות, רק אציין את המובן מאליו:״ אקדח שמופיע במערכה הראשונה סופו שיירה במערכה השלישית״ )
הדלת נפתחת, הוא עומד שם, האדון שלי, במלוא הדרו, אני כותבת את השורות האלו ומרגישה את הבטן שלי מתהפכת.
עוד לפני הכל הוא ניגש מחבק אותי ומנשק אותי בתאווה שאני לא מכירה, אני לא זוכרת אי פעם שנישקו אותי ככה, עדיין לא הורדתי את התיק שלי, אני טיפה מתרחקת מסתכלת לו לשנייה בעיניים ומרגישה שבמבט אחד קשרנו את גורלנו.
הוא ספק מצווה / ספק מבקש ממני להוריד את התיק ובשנייה שאני מורידה אותו הוא מסובב אותי אל הקיר, מעביר את היד שלו על הירכיים הפנימיות שלי ולוחש לי את שמו באוזן.
בשנייה אחת כאילו ניתן הסימן שחיכיתי לו כבר יומיים, הנוזל החם התחיל לטפטף לי על הירכיים ועל היד שלו ... ״את באמת נפיצה״ הוא אומר לי ואני עונה לו ״ כן אדוני, אני מרגישה כאילו כל מה שחיכיתי לו היה המגע הזה, המגע שלך״!
האדון שלי, מוביל אותי למיטה ומניח אותי בעדינות, הגוף שלי רועד ואני מרגישה את האיבר שלו מתקשה מתחת למכנס, ״ידעתי״ אני לוחשת ספק בקול ספק לעצמי, ״ידעתי שהזין שלך יהיה מושלם״.
האדון שלי משכיב אותי על הגב ומפסק לי את הרגליים, שנינו עדיין עם בגדים ובגד הגוף שלי כבר רטוב בצורה שלא משאירה מקום לספק...
האדון שלי פותח את בגד הגוף שלי עובר עם 2 אצבעות על השפתיים התחתונות שלי ועל הדגדגן ואני מתחילה להתפתל ולהשפריץ ממגע של שנייה, של פאקינג שנייה!
״אני מתנצלת״ אני אומרת לו והאדון שלי עונה ״את מדהימה שלא תעזי להתנצל״
״זה בזכותך״ אני אומרת לו ״בחיים לא השפרצתי כל כך מהר, אני מרגישה שאתה מושך בחוטים״
והוא עונה ״לי רק אני מושך בחוטים, רק אני קובע!״ ומסיים את המשפט בשאלה ״ למי את שייכת?״ הייתי חייבת רגע לחשוב על זה, מה אני אמורה לענות לשאלה כזאת? האם אני שייכת לבעלי? האם אני שייכת לאדוני? אולי זאת בכלל שאלה מכשילה.
כעבור דקה אדוני דוחף את האצבעות עמוק יותר ואומר: ״את לא יודעת למי את שייכת?״
ומתוך עונג שבלתי ניתן לתאר אני אומרת ״לך אדוני אני שייכת רק לך״ ואני מבינה שאין מפה דרך חזרה.
כאות תודה על האמירה הזאת ( אני לא יודעת אם ממנו אליי או ממני אליו), האדון שלי החליט לרדת לי ובאותה נשימה לקחת אותי לטיול בעולם אחר, עולם של עונג בלתי פוסק.
הלשון שלו, טיילה על הדגדגן שלי, בדיוק בעוצמה הנכונה, עוצמה כזאת שהיא הגבול הדק בין כאב עצבי לעונג אלוהי, אני יכולה לפרט פה שעות על הדרך בה אדוני עינג אותי באותן שעות בוהריים נפלאות, מה שבטוח הוא שאספר לכם, שהוא הביא אותי למצב שהתחננתי, על אמת התחננתי שיחדור אליי.
״מגיע לך? שאחדור אלייך״ אדוני שאל ואני בשארית כוחותיי אמרתי לו ״כן״
הוא עלה למעלה לנשק אותי שוב שהפעם אני טועמת עת עצמי ובפעם הראשונה בחיים מתענגת על הטעם שלי.
הורדתי לו את החולצה ואני נשבעת שמתי שהוא בין עונג אחד למשנהו הוא כנראה הוריד את המכנסיים ולא שמתי לב.
הוא התקרב אליי עם איברו האימתני, אין לי מילה אחרת לתאר את זה ובעוד העטרה שלו מתחככת בי ואני משפריצה הוא לפתע חודר אליי.
החדירה הזאת תפסה אותי בהפתעה מוחלטת, לא כי לא רציתי, אלא כי לא ציפיתי לגודל כזה!
בתגובה פלטתי סוג של גניחה / נהמה שלא הכרתי ובטח שלא ידעתי שאני יכולה להוציא קול כזה, בעוד האדון שלי אוחז לי את האגן ומניע את שלו פנימה והחוצה אני מרגישה אותו הכי עמוק שאי פעם הרגשתי, ואז זה הכה בי, אם קשרנו את גורלינו הרי שהכוס שלי נוצר במיוחד לזין של האדון שלי.
ובשביל שהוא יהיה מאושר, אני אסכים ואקבל את כולו לתוכי בכל דרך שאדוני יחפוץ בה.
אני לא יכולה לספור את מספר הפעמים שגמרתי באותם שעות בוהריים – צהריים מוקדמות, אני לא יכולה לתאר במילים את המקומות אליהם הגעתי, רמות האקסטזה, הריגוש והתאווה שחשתי גרמו לי להבין דבר אחד ...
באם תינתן לי ההזדמנות, אני אהיה משויכת לאיש הזה בינתיים לתמיד!
התנוחה בה אדוני גמר באותו היום הייתה אחת התנוחות האהובות עליי, להיות על ארבע, ישבן גבוה, רגליים צמודות, ופטמות צמודות למיטה, לא להעז להסתכל על אדוני לתת לו את הכבוד הראוי.
הגמירה של אדוני ושאגת העונג שלו היו מבחינתי רגע שלא יישכח לעולם, ההבנה שהאיש הזה שאני מרגישה שכל נים ונים בגופי שייך לו הגיע לכזאת גמירה ממני לקחה אותי למקום בו בני אנוש לא דרכו מעולם!
אני כותבת את השורות הללו וגופי רועד, אחרי שהאדון שלי גמר בחוץ (כמה הצטערתי אך ידעתי שאסור לי להביע את דעתי) הוא חיבק אותי ונישק אותי ואני הרגשתי ששוב העולם עוצר מלכת.
קמתי להתארגן, נכנסתי לשטוף את עצמי בעוד האדון שלי מתלבש ומריח מנוזל התאווה שלי שהרטיב אותו בטירוף.
התחבקנו, התנשקנו בטירוף ונפרדנו בגופינו, בנפשנו היה לי ברור כי זוהי רק ההתחלה, אך עדיין ליבי נמלא פחד מהמחשבה שאולי לא אשמע ממנו שוב.
יצאתי מהדירה, בעוד רגלי רועדות והכוס שלי עוד מטפטף, נישקתי את האיש הזה שהנה אני מודה כבר אז רציתי לסגוד לו ויצאתי לדרכי ...
לא לפני שמעדתי במדרגות ( זוכרים את האקדח מהמערכה הראשונה) והבנתי שאני לחלוטין צועדת באוויר.
נכנסתי לאוטו וצרחתי את נשמתי ... כןןןןןןןןןןןןןןןןן, אדוני קורא את זה עכשיו ובטח מחייך או מופתע אבל צרחתי את נשמתי.
הרגשתי שאני חייבת למצוא דרך שהיקום יבין שאני מודה לו ובאותה הזדמנות שייכנס לי חמצן חזרה לריאות.
חצי שעה לאחר מכן, קיבלתי הודעה מוקלטת מהאדון שלי: הודעה שברשותכם אשמור אותה לעצמי
ומייד הגיעה גם הודעה כתובה:
״ למי את שייכת? למי הגוף שלך והראש שלך שייך?״
״לך אדוני״
עניתי תוך שנייה
והוא הגיב: ״שלא תשכחי את זה את שייכת לי לנצח״!
אני שלך אדוני; לנצח!