סתירה!
נכנסתי בדלת וזה הדבר הראשון שחיכה לי. סתירה!
עוד לא הספקתי לומר שלום, וסתירה!
היא מיד אמרה לי לשבת על הריצפה, ישבתי.
דחפה אותי עם הרגל שלה לרצפה, עכשיו אני כבר שוכב על הצד על הרצפה.
היא מיד צועקת: "על ארבע, כלב!" אני עם הפנים לכיוון הרצפה, היא נותנת לי מכות קלות עם הרגל שלה לפנים שלי.
"אתה רוצה לנשק לי את הרגליים?" היא שואלת בטון מאיים. אני לא בטוח בכלל כבר מה לענות לה, פשוט שותק.
לא עניתי והיא צעקה: "לפני שאתה חושב בכלל על משהו כזה, תנשק את הרצפה, נראה אם אתה בכלל ראוי לזה".
אני לגמרי מבולבל, פתאום קולט את עצמי משום מה, מסיבה לא ברורה, מנשק את הריצפה.
"יופי!" היא אומרת, הפעם בטון קצת פחות תוקפני.
"עכשיו אתה יכול לנשק לי את הרגליים", אני מנשק לה את הרגליים, היא עם נעלי עקב אדומות גבוהות כאלה.
אחרי כמה רגעים היא אמרה לי "זה מספיק, כלב". הפסקתי.
היא פתחה את הדלת ושלחה אותי הביתה. אני יצאתי מבולבל, לא הבנתי את הסיטואציה.
אז זה סשן ראשון, לא בטוח שמוצלח אבל משום מה חלק בי אמר שאני אמור לבדוק עוד.
