עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי.
אני גם נכנס פחות לאחרונה.
אני חושב שאקח לי קצת זמן להיות יותר עם עצמי ועם האנשים הקרובים אליי.
נראה שאני צריך את זה.
אחזור בהמשך.
מקווה שלא תתגעגעו יותר מידי ❤️
יש משהו מפחיד בלהתחיל משהו חדש.
בהתחלה יש לי חשש שלא אסתדר.
עם הזמן נכנסים לשגרה (לפעמים משעממת בואו נודה).
מה שאני אוהב בהתחלות חדשות זה שכל כמה זמן שוברים את השגרה הזאת.
מתנסים, רואים ומחליטים אם אוהבים או לא.
באיזשהו מקום זה מפחיד להתחיל משהו חדש.
בסופו של דבר, בהרבה מקרים זה עושה טוב.
בלילה הרבה פעמים יוצא לי לחשוב.
האם אני מרוצה מעצמי?
מה בעצם חסר לי?
הרבה שאלות עולות ולרוב אין לי עליהן תשובות.
הלוואי שזה היה קל, אבל כנראה שכל העניין זה למצוא את הדרך בעצמך (:
נשארו לי עוד יומיים למנוי ואז אין יותר תמונות מ AI 😢
מה עושים במצב כזה?
איך ממשיכים מכאן?
כנראה שאגלה מאוחר יותר.
אז נשארו עוד 4 ימים למנוי..
יש רעיונות למשהו מיוחד להעלות לבלוג לפני שהמנוי נגמר??
כניעה.
משהו שאמור להגיע עם הזמן.
בהתחלה עוד יכול להגיע היסוס לפקודות שלה.
עם הזמן אתה כבר לומד את מקומך.
אתה כבר לא מהסס, היא לא צריכה להתאמץ.
היא רוצה משהו וזה קורה.
אתה כנוע לרצונותיה.
מנקודת המבט שלי,
כניעה מדגישה את עומק הקשר ומביעה אמון ובטחון.
כנוע לרצונותיה.
התמונה מבינה מלאכותית.
6 ימים לסוף המנוי ):
כל אחד בסופו של דבר רוצה לחוות עונג.
ממה שיצא לי לראות, רבים מנסים להגיע אל העונג בצורה הכי ישירה שאפשר.
לפעמים זה מפספס את היעד.
חלק לא קטן מההנאה זה הדרך להגיע אל הרגע המיוחל.
הניסיון, להתקרב לאט לאט בצעדים קטנים.
להרגיש את הקרבה, ממש כמה שניות מהרגשה מדהימה.
זה הופך את הרגע הזה לנפלא בעצמו.
עונג, משהו שבא בצורות שונות ומסתוריות.
העונג שלה הוא העונג שלי
תמונה מבינה מלאכותית (:
עמדתי מול הקיר.
הידיים על הראש, אני בלי חולצה.
היא הלכה. חשבתי שהיא תביא את השוט שלה.
שמעתי נקישות של עקבים, היא מתקרבת אליי.
הפנים שלי כמובן אל הקיר.
לרגע הפסיקו קולות הצעדים ומיד הגיעה הצלפה.
טראח!
זאת הייתה הרגשה לא מוכרת. זה בוודאות לא השוט שלה.
טראח!
כואב לי אבל אני עדיין לא מסתובב.
היא ממשיכה בשלה, מצליפה.
ברגע שהיא סיימה, היא אמרה לי להסתובב אליה ולרדת על הברכיים.
עשיתי את זה.
היא ירקה לי בפנים ואמרה לי להתלבש וללכת.
בסוף מסתבר שההצלפות היו עם החגורה הישנה שלה.
התמונה מבינה מלאכותית.
משהו שיצא לי לחשוב עליו בזמן האחרון.
תשומת הלב שמגיעה אל שולטות, האם מבחינתן זה דבר רצוי?
אולי זה בכלל מטרד?
מצד אחד,
אפשר להכיר ככה אנשים מעניינים ולחוות כל מיני דברים.
מצד שני,
יש אנשים שלא ממש נחמד להתקל בהם ואיכשהו הם תמיד צצים.
זה עוד יותר מוגבר כשיש התקהלות סביבך.
אז זהו בגדול.
מחשבות שרצות.
אשמח שתספרו לי מה דעתכן (:
הצד החיובי של תשומת לב (:
התמונה מבינה מלאכותית.
מתריע מראש התמונה לא תתאים לכולם
-----------------------------------------------------------------------
התחרמנתי.
רציתי לשחק, להיות זונה קטנה.
כל מה שרציתי זה להיות חור. נחדר.
התחלתי עם פלאג קטן, נכנס ישר.
קצת חיכיתי איתו בפנים, היה לי עוד דברים שרציתי להספיק.
עשיתי אותם עם הפלאג בפנים.
אחרי זה עברתי לפלאג גדול יותר. כתוב עליו זונה.
זה מה שהייתי באותו רגע.
זונה קטנה.
הפלאג בתוכי.
שוב אני מחכה קצת.
משתגע.
לאט לאט מתחיל לתת קצב.
הפלאג נכנס ויוצא, ואני, באותו רגע אני רק חור.
זה מה שהייתי.
פנים למזרון, תחת מורם ופלאג שנכנס ויוצא.
זונה קטנה.
זה מה שהייתי.
עכשיו אמשיך בחיי.
התמונה מבינה מלאכותית ולהמחשה בלבד (;
