באותו הזמן לא הכרתי את הכלוב, הכרתי אותה דרך חברה משותפת.
אותה חברה אמרה לי, "יש לי מישהי להכיר לך, אתם תתאימו בול!"
בדיעבד, וואו זאת הייתה טעות.
החברה נתנה לי את המספר שלה ושלחתי לה הודעה.
באותו זמן לא ידעתי בכלל שהיא בדסמית.
לא ידעתי בכלל הרבה באותו הזמן.
ידעתי שאני קצת שונה, נהנתי מלדחוף לעצמי אצבעות ונהנתי במצבים מסויימים להיות למטה, על הברכיים.
אבל לא נתתי לזה איזשהו שם.
התכתבתי איתה קצת וקבענו להפגש בבית קפה. בין היתר לבדוק שהיא לא איזה רוצח פסיכופת (חשוב סך הכל).
נפגשנו בבית קפה.
היא הסבירה לי שהיא שולטת, והיא מעוניינת בי בתור נשלט.
היא הייתה צריכה קצת להסביר לי מונחים כי באמת לא ידעתי כלום באותו הזמן.
דיברנו, השיחה יחסית זרמה.
הכרתי דברים חדשים. התעניינתי. הסתקרנתי. רציתי לגלות.
אני לא יודע אם באותו הזמן התעניינתי בה או במה שהיא מייצגת, אבל רציתי.
רציתי לנסות. להתנסות. אמרתי כן.
לא שאלתי שאלות, הייתי צריך.
נפרדנו וקבענו שוב להפגש אצלה. לא ביררתי מספיק מה המשמעות של זה.
משם התחילה איזשהי מערכת יחסים, מורכבת. לפחות לי.
בסביבה ונילית לא נפגשנו שוב.
הרבה דברים בדיעבד הייתי צריך לעשות בצורה אחרת.
לפחות עכשיו אני יודע.