שיר מסע

מצאתי את עצמי יושב באוטו עכשיו 4 שעות בלי להזיז את העיניים לרגע אחד מהטלפון. 90% מהזמן מטייל בכלוב, קורא פוסטים, מדבר עם אנשים, מכיר, חווה, חושב, כותב..

שיתפתי חברה, "סחטיין על הסבלנות לשבת ולקרוא כל כך הרבה".

מה לעשות שאני לא יכול להרשות לראש שלי להתחיל לחשוב? כי אם הוא יתחיל לא יהיה ניתן לעצור אותו. 

אז אני מכבה את המחשבות, וקורא

"זה הדבר היחיד שיש לי סבלנות אליו" עניתי לה.

ואחרי 4 שעות, כשהרגשתי קצת יותר טוב, יצאתי מהאוטו, ועברתי לשבת על האופנוע. 

בעוד 4 שעות אעבור ליעד הבא, מקווה שהפעם זאת תהייה המיטה 😇😴