אני שמח שנתתי ליקום לעשות את שלו.
הבחורה החמודה ששמתי עליה עין, זו שיש לה עבודה יציבה וטוב, אינטליגנטית, נראית מעולה, מצב יציב עם הגרוש, מצחיקה... נראה שהיא לא פנויה רגשית לזוגיות. אני שמח שלא עשיתי שום מהלך ואנחנו יכולים להמשיך כרגיל כקבוצת חברים.
הבחורה השנייה, זו שמצב החיים שלה בכאוס, התגלתה כבחורה מאד יציבה רגשית, יודעת מה היא רוצה, לא מחפשת עוגן אלא אדם בצד השני שיראה אותה ושהוא יתן לה לראות אותו. העניינים התפתחו.
שיתפתי אותה בחששות שלי. גם מהמצב שלה וגם מאיך שאני עלול להגיב לכאוס שלה - שאחליק באלגנטיות לתפקיד המגן, המציל... שאוותר על עצמי - לא כי היא ביקשה אלא כי זה הטבעי שלי. ואז, כשזה מאוחר מדי, אבין וארצה לקום וללכת.
היא הקשיבה. לא שפטה. לא התחננה. קיבלה הכל באופן שקול. הציעה פתרונות זמניים למצב. ביקשה תקשורת ולבסוף גילתה הבנה לכל החלטה שאקבל.
בשיחות שלנו גיליתי אישה חדה, חכמה, מצחיקה, עם יכולת ניתוח פנומנלית, אמפתית, שקולה, מחוברת לעצמה ולקרקע, נראית בדיוק כמו שאני אוהב... לא רזה מדי, לא גדולה מדי, יחסית גבוהה, מלאה במקומות שאני אוהב... ואולי אחד הדברים הכי חשובים, למרות שהשארתי אותו לסוף, נמשכת אליי בטירוף!!!
החלטתי לצעוד איתה ולראות לאן הדרך הזו מובילה. מרגיש שמצב חיים זה זמני אבל היא חד פעמית. לא מתכוון לתת להזדמנות כזו לחמוק ממני.
אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אבל כאן, עכשיו, זה המקום שאני רוצה להיות בו.
לפני 3 שבועות. יום ראשון, 18 בינואר 2026 בשעה 0:47