לפני שבועיים. יום חמישי, 22 בינואר 2026 בשעה 12:01
קלטתי משהו. משהו שיכול להיתפס כשלילי אבל מרגיש לי חיובי.
ברגע של חשש של האם לומר לה משהו או לא, עצרתי את עצמי לרגע ואמרתי לעצמי: מה הכי גרוע שיקרה אם תגיד?
ועניתי שבמקרה הכי גרוע זה יהיה משהו איום ונורא והיא תרצה להיפרד ממני...
אוקיי.. ואז מה?
אני אהיה עצוב אבל... כלום. הכל יהיה בסדר. זה לא שלא איכפת לי לאבד אותה. איכפת לי מאד. אבל אני אשרוד. אני לא צריך אותה. אני רוצה אותה.
אסתדר יפה גם לבד. זה מצד אחד מרגיש לי קר ולא רומנטי ומצד שני זה מאפשר לי להיות הכי פתוח ואותנטי איתה. כי אין בי פחד או ניסיון להרשים. יש רק אותי. כמו שאני.
זה לא ניתוק רגשי, לא אדישות, לא זלזול בקשר
זו אי-תלות.
וזה הדבר היחיד שמאפשר אינטימיות אמיתית ובריאה.