העולם מדבר איתי תמיד. גם מהקירות של פאפ potion באלנבי 16, תל אביב. אוהבת ככה. ומקום מה זה טוב לי. נכנסתי בגלל המוזיקה. רוק, הארד, מטאל. נעייייים. הכרתי את בעלים המקום כשנתקעתי בעמצא הרשימה של כל הוויסקי הנהדרים שיש שם. נכשלתי במעמידת פנים שאני מבינה משהו בזה וביקשתי עזרה. דיברנו, ובסוף הגענו למסכנה שהלילה אני חייבת לטעום רום. הגיוני: מה עוד אפשר לשתות כשהמלון ששם נמצא החדרון שלי עומד בחוף בוגרשוב, מממממש במקום של הסיפור של אלטלנה. האם זה לא הסיפור הפיראטי ברמות?
אז מדווחת: רום dictator 12 תוצרת קולומביה עם טעם של קפה וטבק - זה משהו.
ישבנו איתו בבר, דיברנו על החיים, יחסים, ילדים, אנשים ויכולת שלהם להשתמש במוח.
לילה האחרון שלי בתל אביב. מהשלישיה שקיבלתי להם אישור יציאה מהילדים.
כבר שכחתי, איזה כייף זה, להיות לבד בשטח. ולדעת שהכל בסדר איתם.
נראה לי שכבר קצת מאוחר לצאת מהארון ולהגיד שאני צאלדפרי childfree? כשהילדים הם 16, 18, 20?
