הגוף עובר תהליך של טמטום ושיוך
והמוח נהיה סמרטוט של האיש הזה.
והנה, אני מתקשה לגמור אם לא ביקשתי אישור.
מה מה מה?! תתאפסי יפה שלי. ומהר!
אני מאוננת את עצמי. מתרכזת.
דגדגן מתוק. תן לי את זה. אין לי את כל היום.
ואני מתאמצת. אני רוצה לנצח. אותו ואת עצמי.
לרגעים אני תוהה אם אני מובסת.
לא לא, לא כל כך מהר. הנה. גמרתי.
בנתיים- אני שולחת את כבוד אדון לקיבינימאט.
אני יודעת לדבר. טובה במו"מ ואלופה בלהעיף.
מי יפלוש לי למוח וינצח על הגמירות שלי?
גם לא אתה חמוד שלי.
חותכת את הקשר יפה. תודה. ביי. שלום.
או שבעצם, תבוא ככה מדיי פעם שבא לי.
-אתה טוב במה שאתה עושה, אתה יודע -
אני מגדילה לעשות ומתחנפת. מאדירה אותו.
ושוב הוא נמס ושוב טוב ליבו מתפרץ:
-" לפני שאת עוזבת (חחחח), בואי קצת לידי."
.. הוא מלטף לי את הגוף. לאט. מקטין אותי עוד קצת.
עכשיו. שאת רטובה. את רוצה לגמור. נכון,?
- כן.
ליבו נשבר. חס עליי. רך איתי. בחלומות שלי.
"תתחנני. תבקשי. את כבר יודעת איך זה עובד"
הוא מדייק איתי. מקפיד יותר. מתעכב.
"איך כלבה מבקשת שהיא רוצה לגמור?"
אני מחוקה. השכל נטש.
קיבלתי גוף של אישה ומוח של גבר.
הזין עומד והשכל בתחת. ככה גם אצלי.
רק בלי זין ובלי שכל. תחת יש.
ותחנונים. הרבה הרבה תחנונים.
