אחרי חודש מטלטל.
מגיעה מסיבת הפרידה! איזה כבוד.
אני מרגישה שהוא לא מדביק קצב אליי.
או שבעצם. הוא כן בקצב, מכתיב ת'קצב.
אבל לא מצליח לתת לי מקום בטוח, שביל מוגן.
שבו אוכל אני לשמור על הקצב שלו.
הוא סיחרר אותי. אולי גם אני אותו.
ובגדול? אני טובה בלרוץ מרחקים קצרים.
רצה מהר וחותכת שמתעייפת. או שמשעמם לי.
והוא גדול, רציני ושקול פי אלף ממני.
מתון כזה. קשוח? גם אוהב אותי לפעמים.
אבל אולי הכי חשוב והכי נדרש כרגע-
הוא שולט בזין ובמיניות שלו באופן מעורר השראה.
וככה. על הדרך. בעדינות ורכות. מקטין אותי.
בנתיים עשיתי לו סחרחורת של אנרגיה
והוא הפשיל לי את התחתונים 9 פעמים ביום.
סקס טוב וזיון קשוח זה כזה כייף,
אז בסוף, רגש לרגש. קבענו לחיבוק. חיבוק?
מסיבת סיום לכל רגעי הכ.ר.ג. ע. שלו.
- "אז איך תירצי שזה יהיה?" הוא שואל אותי.
ואני. כל כך טובה בלבעוט לגברים בתחת
שאם לפני רגע הוא זיין לי ת'חיים-
עכשיו הוא לא יודע איך לגעת בי.
אם הייתי הזונה הטובה שלו אתמול,
היום אני קפואה כל כך שעומד לו רק מהקור.
ואני נחמדה. מאד. באמת.
אבל לא מתפשרת.
כי יש לי ערך. לעצמי. וגם אלייך.
אז אני אומרת את זה כמו שזה. בלי אגו.
" אתה תצטרך לקבל החלטה-
שאתה שלם איתה. החלטה שתוכל
לעמוד בה כל בוקר. עד שתרדם.
ושלא תתבאס. להפך. שתרדם עם חיוך.
כי סל הפנטזיות שלך מתגשם. ונעים לך.
בלב ובין הרגליים. ואתה סוער.
והראש שלך עובד. והזין בדום מתוח! לכבודי?
אתה מסוגל? אני שלך. לא מסוגל? נתחבק.
ואם כבר בלי אגו. אז. אתה יודע,
אני מזמן בחרתי בך ולא היה לי קשה במיוחד.
גם לא התבכיינתי על המחיר שעלולה לשלם.
והמחיר שלי? גדול משלך כפליים יפה שלי.
ותיראה, אני פה. לא מתבלבלת.
קטנה או גדולה, ילדה ואישה.
משוגעת. משגעת. סוחפת. כובשת. נוטפת אגו.
אבל אני טובה בלבחור את הפרטנר שלי.
אה.ו.. בלי כרגע. לא לרגע.
אצלי אין רגעים קטנים. גם אין בינוניות.
אתה מצליח להבין? אני מתמידה בהצלחות.
גם אם הן לזמן קצוב. זה יהיה זמן של שיא.
זאת אני. נעים להכיר. גם חמודה לפעמים.
ועכשיו. מתוק שלי. "איך תירצה שזה יהיה?".
תענה לי אתה.
