אחת שיודעת.

הוא הגיע, ואני אחריו.

רגע ארוך של חיבוק. 

הוא מתעקש על נשיקה אינטמית.

"תפתחי את הפה כלבה, לשון החוצה."

הוא פתאום אוהב נשיקות. זה רק כי אני שונאת. כן? 

ואז נופל דבר. הוא מודיע שהוא החליט.

"אני אהיה איתך. שלך. כלבה יפה שלי."

-לכמה זמן ?? אני ממהרת לשאול. אין לנו נצח. 

.-"נתחיל ברבעון כלבה."  יופי. זהו. סגור. 

הוא זורק לי כמה מילים בניסיון להעלות לי

את מפלס החרדה. משהו כמו: "לבקשתך  כלבה,

אני אקח ממך הכל.  את תתמודדי עם הפנטזיות

החשוכות שלי. ותגיעי הכי נמוך שהיית אי פעם". 

אני מחייכת. נו. קצת קשה לאיים עליי. 

אני אולי מתכווצת מהסטירות שלו. מכל הינף יד. 

אבל לא מפחדת ממשפטים גדולים חסרי בסיס.

לא נעים לי להגיד לך קוקי, 

שאני מחכה לאחד כזה שיצליח איתי. כבר שנים. 

לשבור אותי. להפשיט. להשפיט. להכניע. ולהרכיב. 

אני מלכה בכלל. לא בהתנשאות. באופי. 

ולכן. עד כה, זה לא קרה. אפילו לא קרוב. 

לענייננו? נפגשנו. היה מה שהיה. והיה מכל מיני. 

זיון? לא היה. אבל קצת כואב לי הגרון. עמוק. 

ובסוף? לא אני זחלתי את הדרך הביתה. הוא זחל. 

הוא הגיע אליי עייף. כל כך עייף . נניח 30% בטרייה. 

ואני? אני תמיד ב100%. אחרת אני לא מגיעה.

ואם הוא שבור ואני שלמה, אז מי ישחק במי?

הצלחתי לעייף אותו עוד קצת. משועשעת.

בסוף הוא כמעט התחנן שאזדרז לגמור

כדי שהוא יוכל להכנס לישון. 

ליבי יצא אליו. אני אישה של רגשות.

אז גמרתי. משהו כזה. ושיחררתי אותו. 

אני מתחילה לחשוב אם רצתי איתו מהר מדיי

והנה השתעממתי? או שבגלל שהוא עייף הוא

לא מצליח להחזיק לי את החגורה בחנק. כנדרש. 

בכל אופן האסרטיביות שלו הלכה לישון יחד איתו.

הפוקוס שלו לא הגיע למפגש הזה הערב.

ושיעור חינוך התבטל כי המורה חולה.

ואם נסכם? לא קיבלתי את ההוא של שבוע שעבר.

וזה מעלה לי שאלות- אם אני אש והוא מים. 

אז איך נבשל את זה בכלל? 

יש טבלת ציונים לסשנים?

או שזאת חוצפה וירדתי מהפסים לגמרי?

מה אכפת לי בעצם. אז בטבלת הציונים-

המפגש הראשון היה מבטיח. חם. אש. 

מפגש שני. קריר עייף. 

פעם הבאה אני מקווה שהכל יתחמם מחדש

כדי שאני לא אשתעמם. ואעלם.

לא בא לי לחזור לסורי. כהרגלי. 

הרבה ציפיות היו לי ממנו. או. יש לי ממנו. עדיין. 

מקווה בשבילי שהוא יצליח להתאפס ולטפס

חזרה אליי. אחרי שהורדתי אותו למטה. בראש שלי. 

יש לנו רבעון. "רק" רבעון אדוני. 

וכדי לפרק אותי. ולהוריד לי את החיוך מהפנים. 

צריך לרוץ מהר. קצת יותר מהר. 

אז תבוא על 100. לטובתך.

אולי גם לטובתי. 

רבעון פחות יום.