אחת שיודעת.

רוצה לבוא להתבלבל איתי? 

אחרי הציון הכושל לסשן ההוא,

לשנינו נופל האסימון.

מה הוא צריך. מה אני צריכה. 

בכל אופן.

הוא. מעיף את הפינוק שלי לקיבינמט. 

"את תצייתי כלבה. נגמרו המשחקים שלך."  

ואני? אני מבקשת את זה חזק.

הזמן שלנו יחד קצר. מוגבל. 

אהיה האהבה שלך בכל פרקי הזמן של בין לבין. 

וכשנהיה יחד. תפעיל תוכנית חינוך. אילוף. 

משפילה. לא נעימה. משהו כזה שיעבוד איתי.

קח מה שאתה צריך. בנעים. בכח. תיקח. 

כל מה שמעורר אותך. שמעמיד לך. שים אותי בפינה.

אבל. אז. אני גם מתקפלת. 

מורידה תראש. מבקשת חיבוק. 

תנשק אותי? עם לשון? אני כבר אסתדר.

אתגבר על האינטימיות. על השקט. איתך. 

מה קורה לי. ולמה אני  לא מצליחה לדייק אותי.

אני צריכה אותו אוהב. וצריכה אותו קשה. קשוח.

ואני מבלבלת את עצמי.

ככ מקווה שרק. את עצמי.

ולא אותו.