לימדתי אותו. להתעקש איתי.
כי אני תמיד אמצא את הדרך להגיע אליו
ואז לשחק איתו. ולחמוק לו כשבא לי.
אני יפה וטובה- מחליקה החוצה מכל קנס
שאני מקבלת על עמידה זקופה מדיי- מולו.
חורצת דינים. חוצה כבישים
גם בלי תמרורי אזהרה ומעברי חצייה.
וגם שאין לי אישור לגמור-
אני מלקקת את הקצה. וגומרת.
השעות שהתפתלתי על הגמירה הזאת
היו ארוכות ורעות. באופן מוזר. לא נהניתי בכלל.
ודווקא היתה לי ציפייה קטנה כזו
לטשטש אותו. שיוותר לי. שייתן לי. לגמור שוב.
אבל הוא משחק איתי בגבורה
בעולם שלי ומצליח לאלף - נמר.ה.
"תאונני כלבה. עד הקצה. ולעצור. קדימה. אין גמירות."
מאוננת. עצובה. מתרכזת. וגם לא.
-" אני לא יודעת איפה הקצה שלי אדוני. בבקשה. דיי'.
- "את תלמדי את הגוף שלי כלבה. את תלמדי. תמשיכי."
ממשיכה. איפה זה הקצה ואיפה אני נופלת.
רק לא לגמור. רק לא לגמור. כשאסור לי.
מתוסכלת. חמה. בא לי לנתק. להעיף אותו.
לגמור מאחורי הקלעים ולחזור לשחק
בתפקיד ראשי כשאני רגועה יותר.
אבל אין לי ביצים פתאום. פחדנית.
הוא ממשיך. מוודא שאני רטובה וכמה.
רואה איך המוח שלי נוזל לו אל הדגדגן.
ושאני חשופה. רעבה. עצבנית.
הוא מתחיל להסביר לי מי אני. ושל מי הגוף הזה.
ומלא מילים. ומשפטים. של חנק מנטלי. שבא לי למות.
-" תן לי לגמור. דיי. אני צריכה. בבקשה!"
לאט לאט. הוא מתחיל לקמט אותי. לאלף. לקרוע דק.
-"את לא צריכה לגמור. את רוצה לגמור כלבה.
אבל לפני שתגמרי יפה שלי.
אני רוצה שתתחייבי עכשיו.
תתחייבי לציית לכל מה שאני אומר לך"
- כן אדוני. כן.
- "תתחייבי. שאת מבינה. כל מה שאדרוש.
בלי תלונות. לציית. קדימה, אני רוצה לשמוע.".
- כן אדוני.
"לא לא כלבה. משפטים שלמים. להתחייב.
לא כי את מיוחמת. תראי לי שאת מבינה. ".
-"אדוני!. אני מבינה. אבל. מה זה ה-כל?!×#@%$
-"תתחייבי כלבה. גם סטירה הרגישה לך סוף העולם.
וגרון עמוק. ולבלוע. ויריקות. ולנבוח. והנה.
תיראי כמה יפה וכייף לך ככה. נכון חור?"
- בבקשה א.ד.ו.נ.י אני מתחייבת לציית. בבקשה.
-"את תתפתלי זונה. בכל פעם שתטעי איתי.
ואני אתעקש איתך עד שתכנעי. ואני אלחץ אותך.
כי במשחק מוחות.כוחות. ביננו את לא תנצחי.
את שחקנית ראשית טובה. הקהל אוהב אותך.
אבל אצלי תיהי כלבה טובה. רטובה. צייתנית.
והתפקיד הראשי היחיד שתקבלי פה, נחשי. מה הוא?
- מאולפת. כלבה מאולפת. לשגעונות שלי.
- עכשיו תשתחווי. מחיאות כפיים.
את יכולה לגמור.
