בסוף נרדמתי עם התחתונים למטה
כשהמילים שלו עוד מהדהדות לי בראש
הוא מתאר אותי. בדקויות. משרטט.
ומעביר אותי שוב בניגוב
את כל השבילים הצדדיים שעברתי.
איך מגאוות עולם שהייתי
הוא קיפל אותי קטן קטן.
לשפחת מין נאמנה. יפה. רוצה כזאת.
ואני שואלת את עצמי. לאן אני ממהרת?
ואולי כשאני זוחלת ונגררת על 4.
אני מתקדמת יותר מהר מימה שאני צועדת על 2.
ואם כבר אנחנו עוסקים במספרים.
אולי זאת הדרך להיות כלבה נהדרת. מס 1.
ואת תנוחה מספר 3 אני עוד לא ככ זוכרת.
והוא מקפיד לספר לי עליי.
שם בפינה של החדר.
איך אני רצה אליו כשהוא מסמן לי.
ואיך השדיים זזות מצד לצד.
וגם על מבט עיניים אחד.
שאומר לי לפשק יפה את הרגליים.
ולחייך. ת-מ-י-ד. ולבקש. ולהקפיד.
וסטירה מאפסת על כל "אני רוצה". כי
כבר חודשיים שאני רק -מבקשת-.
ולהיות כזאת קטנה. ופחות ה-מתעקשת.
ועוד הרבה כאלה רגעים
שנשמעים סיפורי אגדות.
אבל אני אחת כזאת.
שצריכה ואוהבת. וחיה. על קצוות.
ועוד לא יצא לו להשלים עם האישה שאני.
או שכן יצא. כי קצת קשה לפספס.
אבל זה נראה ככה- שעם כלבת מין
הרבה יותר כייף לשחק.
ואני מתלבשת. וגם מקלפת. וגם ערומה.
ואני טובה. והרבה מבקשת. ולפעמים איומה.
והוא חונק לי את כל שגעונות הגדלות.
ובועט לי בתחת. לעוד טיפה השתדלות.
ולמצוץ בלי תלונות. ופחות קרירות. ויותר בחום.
ואולי אני עוד לא הכי מושפלת.
אבל כן הכי למטה שהייתי עד היום.
והוא מחסל לי את המבט התוסס.
ומשאיר לי רק את ה-רעבה-.
ואני אהיה. שקטה כזאת.
שפחת מין. נשלטת טובה.
ולקינוח. בסוף. כי אני הרי חייבת.
אני רוצה. אני צריכה. אני אוהבת.
בבקשה אדוני. תאפשר לי?
תן לי לגמור. מהר. נו. קדימה.
כשאני בקצה אין פשרות.
אין חבר טלפוני או אבא ואמא.
בבקשה. אדוני. תן לי.
אני מבקשת. אני חייבת לס.י.י.ם!
אעשה הכל. מבטיחה. ונראה לי?
בסרטון הפורנו הזה- שאתה מ.ב.י.י.ם.
