האופי שלי, המיוחד הזה.
שכובש. ומצחיק. ועושה נעים..
משחק עם עצמו נחום-תקום.
ואני כלבה כל כך טובה לפעמים.
וכמה (ל)פעמים יוצאת לי השולטת.
והיא כאן כדי לשמור עליי?
או כדי לספק מצע רך ונוח
לסל של עונשים. רעיונות חדשים.
ומה יהיה איתי? מה הכי קל..
ואיך אני מתמודדת בחנק עם הקשים.
לפעמים זה מרגיש שצריך לכלוא אותי.
קשורה במיטה. מחכה. שקטה.
כל הזמן. טובה כזאת.
ומנוטרלת מלעשות שטויות.
מנוטרלת ממחשבות מורדות.
שומרת על הפה שלי. פתוח. בלי מילים.
כנועה. מחכה. שתבוא. ותיקח. ותלך. ותחזור.
ותלחש. ותרגיע. תאהב. ותבעל. תאלף. תחנך.
לא חשוב באיזה סדר.
כי אשרוד את הכל.
גם אותי. גם אותך.
כי אני אוהבת לנצח.
גם אם זאת הדרך שלך.
והמסע הזה ביחד
מסוכן כמו צניחה חופשית.
ולא בא לי שיגמר.
ולא בא לי שתשחרר.
ואני הכי עצמאית.
ולפעמים צריכה אותך יותר.
אז תקשור. תקשור חזק.
בפלונטר כזה סבוך.
ידיים מאחורי הגב.
פה פתוח. ראש הפוך.
תקשור שיהיה קשה להתיר
שלא אוכל לברוח.
פלונטר כזה של סכין יפנית
שלוקח מלא זמן לפתוח.
תקשור לי את המבט.
את הגוף. את האופי. את הלב.
תקשור אותי ככה מתוח.
אני יודעת לנשום שכואב.
תקשור בלי רגש. בלי מצפון.
בלי את בסדר. בלי ככה נוח?
תקשור תקשור. בלי להתחשב.
תקשור ותבעל לי גם ת'מוח.
