אחת שיודעת.

בבוקר, כל בוקר כן?

יש שלב כזה שאני עולה

לרכב ונוסעת איזה 7 דק 

עד שאני שוקעת למחשבות

נורמליות. הגיוניות לבוקר. 

תמיד אותו תסריט.

איך הוא מגיש לי את ארוחת הבוקר למיטה. 

סתם. לא. לא קרוב.

איך השפתיים של הכוס שלי

מתיישבות על הזין שלו.

כאילו מתנשקות עם הזין שלו

נשיקה אירוטית.  והזין עטוף

ונכנס וחודר אותי עד ה.ס.ו.ף.

ותמיד אח"כ בתסריט ההוא. 

אני רואה איך האגן שלי מתחיל

לזוז. למעלה למטה. לכל האורך.

הכל בראש.  מחשבות מזיינות. 

זהו. לא גמרתי. כי אסור לי.

אבל אמרתי את זה. 

ועכשיו אפשר להתחיל את היום הזה

נורמלי? כי אתמול היה יום לא משהו. 

היום אהיה ילדה טובה. כלבה טובה. 

ואולי אפנק אותנו גם בצייתנית. 

יאללה. מחשבות- "עמוד. דום!".

ומה יהיה איתי. מתי אפסיק להתנגש?

אולי ביום שהכוס שלי- יכנס למייבש. 

אבל עד אז. יש לי ללכת על ביצים. 

ולפחד קצת לא יזיק לי- ולהעיף את הקוצים. 

ורק עם האגן.

למטה. למעלה. וחוזר על עצמו.