יש הרבה פגישות בחיים שלי.
אבל אני לא מתרגשת בדרך כלל.
אני באה בטוחה-
בכל מה שיש לי.
בטוחה גם במה שאין לי.
קח אותי. זרוק אותי.
שניהם טובים לי-
אם לא אכפת לי ממך.
למפגשים איתו אני באה אחרת.
גוף יפה לאילוף. מוח סורר לכיפוף.
ואולי. הנכה ריגשי.
יזרוק גם איזה ליטוף.
ככה זה טוב לשנינו.
ואולי כבר קצת.
כן אכפת לי ממנו.
ואם יש דירוג כמה הוא מתקדם
עם סף הרגשות שלו אליי.
אז אולי עליתי מאפס ל- 2.
וזה עדיין נמוך. נמוך מדיי.
לכל אחד יש תחביבים בחיים.
לשיר. לרקוד. לדוג. לשדוד.
אני שודדת. מאחה לבבות.
יש לי תפקיד מחייב.
וזונות וכלבות- זה מאד מספק.
אבל שודדת לבבות-
זה להתעסק עם הלב.
ובעולם העסקים יש לכל אחד חזון.
וביחסים שלי איתו יש גם מטרה.
הוא יהיה המשוחרר כיאה לאדון.
ואני אהיה הקשורה.
וככל שהוא יפתח. ויאהב אותי יותר
הוא יהדק את הרצועה- ופחות ישחרר.
זה יהיה הסימון. כמו להציב את הרף.
לב פתוח. כלבה טובה. רגש עף.
בדרך כלל זה קורה ההפך.
אוהבים. מתרככים.
משולט זה הופך לנשלט.
זה תהליך. זה תמיד קורה.
לפעמים מהר. לפעמים לאט.
אני צריכה אהבה קשוחה.
אהבה שמעמידה אותי במקום.
להיות סחוטה. עייפה. מרוחה.
להיות זונה בלילה ומוצצת דם ביום.
לספק לו את הגוף. לאתגר לו תמוח.
לענות בנימוס. לא להתחצף. לא לשכוח.
שיש לי תפקיד בכיר. חשוב. מחייב.
לדאוג גם לנפש- ושהוא יפתח את הלב.
זה נכון בשבילו
וגם שורף קצת לפעמים.
ולפעמים להתאהב
זה מאחה את הפצעים.
אולי בסוף אעלה מ2 ל4
במפלס האהבה אצל אדון בחור.
ואולי אקבל גם 9
בדירוג השודדת שמאחה לב שבור.
אבל כל הזמן. כל דקה.
הרצועה. קצרה. לוחצת. הדוקה.
כן אדוני. לא אדוני.
ו-"עם מי את חושבת שאת מדברת?"
תתפשטי. תזדייני יפה.
ותנבחי כשאת גומרת.
