העולם שלי נהיה צר והדוק.
כמו בועה שמנסה
לצאת מבקבוק.
ואני מתחילה ליילל
וכמעט מצליחה לשמוע
איך הגאווה שלי חורקת
ואיך האגו מתחיל לטבוע.
ואיך אני עונה בקול רך לשאלות.
וכן אדוני. מצייתת לכל המשימות.
ושם בזמנים שלי ושלו. בתוך בועה.
כולי שייכת. נשלטת. כנועה.
רק כי
הוא דוחף אותי לקיר. מנטאלית.
ואני נדחקת. כל רגע. ככה כל היום-
בעבודה או בקניות. הוא נמצא בכל מקום.
היד שלו יושבת. עוטפת לי את הצוואר.
הוא קושר אותי מנטאלית- לא צריך קולר.
מה קורה לי. מה יש לי?
חליתי באיזו מחלה סופנית?
הוא מפעיל אותי ככה.
בובה על חוט. כמו רקדנית.
מבקשת להירגע- שייתן לי רגע לנשום.
מבטיחה שנעשה מחר- מה שלא נספיק היום.
והוא ממשיך. הוא בשלו.
ואני כבר מתחילה להבין.
שהוא מעצב אותי לאט- להיות בובת מין.
בובה שכל רגע מוכנה לספק את צרכיו.
והכוס לח. עיניים מבקשות. כל היום. גם עכשיו.
פה פתוח. בולעת יריקות. מרוחה בכל המיצים.
קול רועד. ילדה טובה. מקבץ של חריצים.
כמו להיות קשורה-
בתוך מרתף שכוח אל.
ולעלות למזרון בכל פעם
כששומעת רשרוש מנעול מצלצל.
לחכות כל הזמן. מנוטרלת.
בלי לדעת איזה יום היום.
להיות דרוכה. יותר מקבלת.
ידיים על העורף. והטוסיק בדום.
לחכות לסימון עם האצבע.
עדינה. נבוכה. ביישנית.
להניע אגן קדימה-אחורה.
כאילו מקודדת בתנועה לא רצונית.
להרגיש חשופה
כשהוא מביט בי ואומר.
מי כלבה. מי כנועה. מי החור הבוער.
כלבה מטומטמת. גורה עלובה.
תתנהגי יפה. תקבלי אהבה.
וידיים למעלה. ואת רק חור לשימוש.
ואין פה תוכנית לבקשתך. גם אין תוכנית ייבוש.
וכל פעולה נדרשת לאישור.
והוא כזה קר. ממוקד וברור.
ואני בסדר. באמת. נחנקת ותמיד רטובה.
גם כלבה מחונכת וגם זונה אהובה.
עולם קטן. מנותק. רחוק מאד מהמציאות.
עיניים יפות. מוח חריף. סקס שמביא ה.ת.מ.כ.ר.ו.ת.
והוא מתעקש. לא מוותר.
נותן לי חזק בתוך הורידים.
יש לו מטרה. הוא לא משחרר.
ואני הופכת לכלבת עינוגים.
הוא מעיף לי סטירה
כמו אדון לשפחה -אז בימי הביניים.
ומזיין אותי וכשכולי מרוחה
מבקש שאטלטל את השדיים.
הוא מנמיך. משפיל. ונותן לי כבוד
כמו ל. זונה. כלבה. שפחה.
ככה הוא אוהב ורק ככה זה יעבוד.
וגם ככה . בדיוק. אני צריכה .