מחשבות, תשוקות, ושאר אהבות

יש הרבה סוגי סימנים, לכל אחד יש את הסיבה והמטרה שלו

• לפעמים סימנים הם תוצר לוואי ומזכרת, כמו מסשן אימפקט ענישה. והם שם כדי להמשיך ללמד את הלקח. כל פעם שאת.ה יושב בשבוע אחרי וכואב לך, את.ה נזכר בלקח שלימדתי אותך. 
• לפעמים סימנים הם סימון טריטוריה, כמו סימן נשיכה על הירך או ממש מתחת לצווארון
• לפעמים הם מכתב אהבה, תזכורת. כמו כחולים קטנים ועגולים בצורת קצוות האצבעות שלי מלישה של הירכיים שלה בזמן שאנחנו על הספה ביחד

ובנוסף, הם פשוט יפים, להסתכל עליהם, ללחוץ עליהם ולשמוע אנקת כאב.
לנגן עליהם כמו פסנתר של אנחות ומלמולים של "בן זונה סדיסט" שנאמרים עם חיוך ועיניים מלאות אהבה.

ולי? לי יש קנבס אחד שעליו אני אוהב לצייר יותר מכל אחד אחר.

מצאתי את האש

היא בוערת בי עכשיו, בחזה שלי

מצאתי את האש לשיבארי, ליופי שבסבל של חבלים

ולא יכול להיות תזמון טוב יותר עם העבודה החדשה שלי, אני יכול להרשות לעצמי מנוי חודשי למוריקאי

לראות את הקטנה שלי, ככה עטופה בחבלים, מרחפת בחלל עם היד שלי מלטפת את הלחי שלה. משהו בזה הבעיר בי אש. 

מצאתי את עצמי מתרגל כל הזמן:

רואה את העונה החדשה של the bear? (נהדרת דרך אגב) מתרגל על עצמי פוטומומו
מתעסק עם שרוך באוטובוס בזמן שאני מקשיב למוזיקה? קושר סינגלים 
רואה מישהו.י חמודים ברחוב? מדמיין אותם בחבלים
זה בראש שלי פשוט

קשרתי בשמחה רבה את הקטנה שלי (ולממהרים, התמונות בבלוג של נומי)

חוויה מדהימה, להחזיק אותה על קצה החבל. 

הפרצוף שלה, מלא עונג. 

הקולות של הכאב שהיא השמיעה מדי פעם

והידיעה שיש לי את הנקשרת הכי שווה בחדר

מוריקאי מקום נהדר

לכו לשם

סוף סוף היה לנו יום לבד ושקט, לי ולנומי, ולא סתם. יום שבו לשנינו היה מצב רוח.

נומי הייתה צריכה להתפרק, לשקוע ולהתקפל לנקודה אחת שלא צריכה לדאוג או לחשוב, רק להתמסר לכאב ולעונג.

אני הייתי צריך לפרוק קצת, לפרק קצת, אז פירקתי את הקטנה שלי קצת. שקענו ביחד לספייס. וזו הייתה חוויה משחררת כלכך. ממליץ בחום לכל הקוראים. 

ועכשיו נומי צריכה פיג'מה ארוכה ליד המיטה למקרה של אזעקה כדי להסתיר כחולים 🤭

כי עומד להיגמר לי המנוי
אז אם מישהו רוצה עוד תמונות גם של נומי וגם שלי אז מישהו צריך לעשות משהו בעניין הזה...

אני והקטנה בסדר עם מקום נוח וטוב להתמגן.

תישארו זהירים כולם! הלי הגבלת תנועה כמו שיבארי אם אתם לא עושים את זה בתוך ממ"ד. 

אנחנו אשן ונומי, זוג צעיר, חמוד, ובדסמי, שמחפש פרטנרית* לחוויה הא-מונוגמית הראשונה שלנו.
אנחנו:
- נומי: 23, מתכנתת, ADHD, גיקית וחנונית, מזוכיסטית, סוויצ'ית-נשלטת שרוצה לגלות את הסדיזם שלה.
- אשן: 26, מהנדס תוכנה, AuDHD, גיק וחנון, גיימר, סדיסט עם חיוך, שולט שרוצה להתנסות בא-מונוגמיה, וסוגי סדיזם חדשים.

אנחנו אוהבים אימפקט, חניקה, חוסר אונים, הגבלה, חבלים, השפלה, DDLG, CNC, פט פליי, אקזהיביציוניזם, ומגלים עוד בכל יום.
מהמרכז, ממוקמים.

את:
אישה* בגיל 20-30, מזוכיסטית, נמשכת לנשים ולגברים, נהנית משיחות חנוניות, מתקשרת מצויינת.
אין פירוט דברים כמו צורת גוף-גובה-מספר שיניים, אבל משיכה היא כן חשובה לנו, לכן אנחנו שומרים את הזכות לסרב לפי המשיכה של שנינו.

מה שנעשה:
אנחנו מכוונים לסשן קליל שלא יכלול מיניות, רק בדסמ. זו תהיה התנסות הא-מונוגמית הראשונה שלנו אז ניקח את זה לאט.
את הפרקטיקות עצמן ואת גבולות הסשן כבר נקבע בין שלושתנו לפי העדפותייך.

מעוניינת? שלחי הודעה ל-nomii או ל-Ashenn כאן בכלוב ונדבר :)

*אישה = מי שמזדהה כאישה או רואה עצמה איפשהו על הקשת הנשית, בלי תלות בחלקי גוף או לשון פנייה. 

לכו להסתכל בלוח 3 פלוס

עכשיו!

זה מייאש

איך אין בכל ההייטק הישראלי משרה אחת למהנדסי תוכנה אחרי תואר לעבודה ראשונה

איך איך איך איך איך

לפעמים אני שואל את עצמי למה בכלל טרחתי ללמוד 4 שנים

אם אחד מהקוראים שלי מכיר משרת ג'וניור למהנדס תוכנה, גם QA או NOC, שלחו הודעה

הם אזור רגיש ומיני. ליצור אותם בסשן עם הקטנה זה תמיד כיף
ואז ללחוץ עליהם בימים שאחרי זה כיף כמעט באותה מידה

יושבים על הספה, מרוחים, הרגליים שלה עלי
ואני מנגן על הכחולים השונים במהלך ה parallel play שלנו. והיא משמיעה קולות שונים בהתאם לכחול

לפעמים היא מלמלמלת "די, בן זונה מסריח", אבל אומרת את זה בחצי חיוך, כי היא אוהבת שאני סדיסט מנייאק. 

בקיצור, כחולים זה לא סתם יפה, זה גם כיף