לפני כחצי שנה. יום שישי, 6 ביוני 2025 בשעה 11:09
שאני מתחיל סשן שבו הסדיסט יוצא, לפעמים התפיסה שלי של הנשלט.ת משתנה. הם כבר לא מאה אחוז בן אדם, הם קנבס.
החזה, הירכיים, התחת, הכל. קנבס אחד גדול
שעליו אני מתחיל "לצייר" שכבות שכבות
סימני חבלים, כחולים, סימני אצבעות, שריטות, נשיכות, כיתוב על הגוף
שכבה אחרי שכבה אחרי שכבהת יוצר קולאג' של סימנים.
ולא כזה אכפת לי מה זה לוקח כדי ליצור את האומנות הזו
כמה כאב זה יכלול, כמה דמעות.
שאני עמוק בסדיזם, זה לא מעניין אותי
יש לי אומנות ליצור, ואת.ה הקנבס.
נ"ב: אין כמו תחושת הסיפוק שהיא אומרת "כואב לי לשבת" עם חיוך בארוחת בוקר ביום שאחרי