למה יצאנו למלחמה עקובה מדם אם ידענו שלא נשיג את המטרות ?
אם כבר יצאנו למלחמה - מדוע לא השגנו לפחות חלק מן המטרות ?
מעצבן שלא גייסו אותי. רציתי לתרום את חלקי. אני מרגיש מיותר.
לא יכול לסבול שאנשים שמים רגליים יחפות על המושבים של הרכבת. אתמול ממש עצרתי
את עצמי מלגשת לאישה בת כ-40 ולומר לה שזה לא נעים לשבת אחרי שהרגליים המסריחות
שלה היו שם... אבל לא אמרתי - אני חנון מדי ולא חצוף מספיק.
לא יכול לסבול טיפוסים ווכחניים וכאלה שלא ידעים לפרגן.
עוד מעט מתחילים לבנות בניינים שאני תכננתי.... מקווה שלא יתמוטט שום דבר. אני צעיר מדי כדי להיכנס לכלא.
יש הרבה אנשים שצריכים לשבת בכלא עכשיו - כן - דן חלוץ - גם אתה חמודי.
ביקש ממני חבר להסתכל בספר המחזור של היסודי כי הוא עומד לצאת לבליינד דייט עם מישהי שלמדה איתי... נתקלתי בתמונה שלי... וואי כמה הזדקנתי.. אני לא מאמין שעברו מאז 15 שנה. בחיי שהחיים האלה קצרים. איזה דיכאון זה עושה לי. סוגר את הספר בעצבנות. אבק עולה מבין הדפים המצהיבים. מי היה מאמין שאני אביט בדפים מצהיבים שעוד בחיי היו לבנים.... גם אנחנו מצהיבים.. בני האדם.. הלוואי ויכולנו להישאר לבנים וצחים כמו בהתחלה...
השרטטת שלי משגעת אותי - צריך לדבר עם בעלה שיפנק אותה קצת בלילה אחרת ביום היא פשוט מטמטמת אותי.
אני חושב עלייך הרבה בזמן האחרון. חושב לאן זרמו החיים שלך מאז. מתגעגע לנימת קולך ולמגע עורך. אבל צריך להשאיר מאחור. מתגעגע אלייך ממעמקי ליבי, ילדונת.
היום עמדו לידי קבוצה של חירשים. בחור נאה, לידו כוסית לא נורמלית, ועוד כמה חברה צעירים בני כ-20. מה הייתי עושה לו הייתי חירש ? אני לא יכול לחיות ללא המוסיקה. את הראייה אפשר להחליף במגע. את ההליכה אפשר להחליף בכיסא גלגלים. לשמיעה אין תחליף, למעט המוסיקה הפנימית שבתוכך. ואם לעולם לא שמעת ? איזו מוסיקה שומעים החירשים ? אנא, אלוהים, כאשר תחליט לקחת ממני דבר מה, אנא, אל תגזול ממני את השמיעה.
הימים האלה מתישים. קמים בבוקר, נוסעים, עובדים, חוזרים מאוחר. אין כוח לכלום. רק עכשיו אני מבין כמה שזה קשה. כשהיית אומרת את זה את, היה קשה להזדהות. עכשיו אני מבין.
אני חייב ללכת לישון.
לילה טוב.
אני.
לפני 18 שנים. 15 באוגוסט 2006 בשעה 22:07
