לפני 18 שנים. 26 באוגוסט 2006 בשעה 10:22
שיר מקסים שאני מאד נקשר אליו. אולי יותר ללחן מאשר למילים.
ישבתי עם ידידה טובה לפני כמה ימים ושמענו את השיר הזה.
כבר שכחתי כמה שאהבתי אותו בעבר...
יש בו משהו כל כך עצוב ואולי קצת מדכא, שקשה לי להסביר במדויק. ובכלל, כל הלהקה הזו, portishead, נוגעת בלחנים של הצד האפל, מעין "מוסיקת רוחות", לעתים אף מפחידה מעט.
ישבתי איתה, עשן הנרגילה הלבן מציף את החדר, שיערה האדום בלט על רקע העשן. מבטה היה נוגה, כל כך צעירה אבל מלאת מחשבות. והשיר כנראה שלח את שנינו למקום רחוק של מחשבות נוגות. כי היה שקט. שקט נעים. שקט של רוגע, של מסע למקום אחר.
לקליפ אין קשר לשיר. זהו קליפ של חובבן, אבל הפסלים בבית הקברות שמצולם שם פשוט עוצרי נשימה. פסלי ברונזה ואבן שכמעט קמים לחיים. הבעות פניהם מדוייקות, ועצבות ניכרת מכל פינה.
מקווה שתהנו כמוני.
Roads - Portishead
Ohh, can't anybody see
We've got a war to fight
Never found our way
Regardless of what they say
How can it feel, this wrong
From this moment
How can it feel, this wrong
Storm.. in the morning light
I feel
No more can I say
Frozen to myself
I got nobody on my side
And surely that ain't right
And surely that ain't right
Ohh, can't anybody see
We've got a war to fight
Never found our way
Regardless of what they say
How can it feel, this wrong
From this moment
How can it feel, this wrong
[INSTRUMENTAL]
How can it feel, this wrong
This moment
How can it feel, this wrong
Ohh, can't anybody see
We've got a war to fight
Never found our way
Regardless of what they say
How can it feel, this wrong
From this moment
How can it feel, this wrong