יש פעמים רבות שאני נתקל כאן בכלוב בשפחות שמספרות כיצד השולט שלהן מתייחס אליהן בחיי היום יום או בשיחות חולין.
הן מספרות כיצד הוא התנהג בקשיחות, בחוסר נימוס, באגרסיביות מילולית או סתם בגסות רוח מתוך כוונה להטיל את מרותו, לא מתוך משחק, אלא מתוך רצון של הפגנת כוח גרידא.
הם עושים זאת משום שכך, לדעתם, הם "מחזיקים קצר" את הנשלטת ויוצרים משיכה כלפיהם.
אני מוכרח להביע את דעתי בעניין.
וזו דעתי, למי שלא מכיר אותי :
השליטה היא משהו שניתן לבן הזוג שלך מתוך אהבה. שולט אמיתי הוא זה שאינו זקוק להפגנת הכוח שלו על מנת להיות חזק. שולט אמיתי הוא אחד שיודע להפגין גם רכות ונועם, ובוודאי שנימוס וג'נטלמניות.
השולטים החלשים והאפסיים הם אלה ששואבים את כוחם ולוקחים את המשחק למקום שאינו ראוי כלל.
בסופו של דבר - כולנו בני אדם. בני אדם שמחפשים אהבה, חיבוק וחום. והשליטה הוא רק משחק שנועד לגרות את החושים ולהעצים את הסקס.
ונמאס לי כבר לשמוע כיצד אנשים מוציאים מכל פורפורציה את עניין השליטה. יש כאן אנשים שחיים בסרט. סרט של עצמם.
אין לי בעיה להיות קשוח ואסרטיבי כשאני נכנס לתפקיד ה"שולט" אבל יחד עם זאת, כאשר מדובר ביחסים בין גבר לאישה, או בין בני אדם בכלל - מבחינתי המשחק הסתיים.
אני שולט ברוך, באהבה, ומתוך קירבה והתמסרות.
וזאת מכיון שאני יודע שזו זכות לקבל את השליטה לידי ולא זכותי לשלוט.
זו דעתי.
רשאים ללגלג, רשאים לא להסכים, אבל זה אני.
לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 22:40
