היום בצער רב וביגון קודר נפרדתי מהטלפון הנייד הישן שלי והחלפתי למכשיר חדש. נשמע לכם שולי, נכון ? אנשים פשוטים שכמותכם 😄 האם אתם יודעים מה היתה המשמעות של הטלפון השמנמן והאפרורי, עם המסך הירקרק צפרדעי משהו עבורי ?
כמה תלאות הוא ואני עברנו יחד ? אתם מזלזלים בשותפי היקר למסע.
הוא הצטרף אלי בשנת 2001 או משהו כזה, ומאז עברנו מבחנים יחדיו בטכניון ולעיתים גם העתקות SMS, אהבות שנולדו, קשרים שנגמרו, מריבות SMS עקובות מדם עם משפטים חוצבים שנורו כמתוך מכונת ירייה, הודעות אירוטיות שצבעו אותו בכחול עמוק ולא השאירו מקום לדמיון, הודעות עצובות, הודעות שמחות, הודעות סתמיות מאנשים לא חשובים והודעות יקרות מאנשים יקרים.
חשבתם אי פעם האם מישהו יושב שם באחת מהחברות הסלולריות ומביט בכל ההודעות שאנשים שולחים ? תחשבו איזו פאדיחה אם היו קוראים את כל ההודעות הכחלחלות ששלחתם או קיבלתם אי פעם ...
אתם יודעים על מה היה קשה לי הכי הרבה לוותר ?
על ההודעות הבאמת יקרות ששמרתי מבנות זוג מן העבר. מאחר שאין אפשרות להעביר אותן למכשיר החדש, נאלצתי למחוק אותן.
היו שם הודעות מאקסיות מיתולוגיות מלפני 5 שנים, ועד עכשיו.
הודעות מרגשות של אקסית בתום הדייט הראשון, והודעות מרגשות אחרות ששמרתי ואהבתי לקרוא אותן שוב ושוב כדי להעלות זכרונות.
"תודה על יום מקסים", כתבה לי אחת, "היה לילה נהדר", כתבה אחרת.
ואני שמרתי. שמרתי הכל. תיעדתי. למקרה שיום אחד אפגוש בהן ואוכל להראות להן ששמרתי. שזכרתי. שהן חשובות לי. למה ? אני לא יודע. אולי כי אני מרגיש שזה חלק ממני. שאותן נשים בחיי הן חלק מהאישיות שלי. כל אחת תרמה לי בדרכה שלה. לכל אחת היה את התפקיד שלה בעולם שלי ואני מילאתי תפקיד בעולמה. לכן שמרתי.
"אתה דפוק, אתה חייב למחוק את ההודעות האלה, זה מביא לך אנרגיות רעות", אמרה מישהי יקרה. "בטח כל הבחורות שלך יושבות שם עכשיו בפנים ומרביצות אחת לשנייה, בגלל זה יש אנרגיות רעות. אתה מוכרח למחוק הכל, ולהתחיל דף חדש. זה לא בריא ככה", אמרה. אמרה וצדקה. אבל עלי זה לא השפיע. אני המשכתי לנצור לליבי את הודעות האהבה, עד אשר לא היה יכול המכשיר מלהכיל אותן ונאלצתי לוותר על כמה (גם זו היתה משימה לא פשוטה בפני עצמה, שהרי, כיצד אוכל לקבוע מי מן האקסיות ראויה להימחק ומי לא, מי פחות חשובה ומי יותר, משימה כבדת משקל ורבת משמעות)
ובכן, זהו, תקופה באה לסיומה. נפרדתי ממך, חברי השמנמן והרעשן, אחרי שהתיחסתי אלייך יפה, שמרתי עלייך, האכלתי אותך בחשמל כל ערב. זה נכון שפה ושם הטחתי אותך על הרצפה בחמת זעם, הפלתי אותך בטעות לשלולית מים במילואים, שפכתי עלייך קצת קפה, ולעתים אף שכחתי אותך במקומות נידחים ללא השגחה, אבל אתה מוכרח להודות, מכשיר יקר, שהייתי בסדר בסך הכל.
אבל גם אתה הזדקנת. ומאגר הכוח שלך כבר אינו כמו בעבר. אינך צעיר יותר. וקצת נמאס לי שבחורות מתעצבנות עלי על כך שניתקת השיחה באמצע כי אתה מצהיר "סוללה חלשה", גם אם איני יכול לחבר אותך לשום שקע חשמלי באותו הרגע. גם אתה הזדקנת, המקשים שלך כבר אינם נעימים כבעבר, המסך שלך דהוי, והגיע הזמן להתחדש, מכשיר יקר שלי.
אז החלפתי אותך במכשיר כסוף ונוצץ, מצלם ומנגן, מבריק וצבעוני.
וזהו תחילתו של עידן חדש.
זה הזמן להתחיל לטעון אותו בהודעות אהבה חדשות, בהודעות סקסיות, וכל המרבה הרי זה משובח !
תחי המלך....סליחה... הפלאפון החדש !
לפני 18 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 19:12