אני עדיין בטראומה. מרגיש כאילו נאנסתי.
חזרתי מהעבודה היום, ובדרכי עברתי בסופר פארם.
היה עמוס מאד, אנשים התרוצצו הנה והנה במעברים הצרים והמעצבנים של החנות, דיילות יופי מכוערות ומלאות איפור כבד התנפלו על העוברים והשבים, ואני נדחף בינהם. עשיתי שיחת טלפון אחת, וניגשתי לקופה לשלם. אנשים נדחפו בתור והיו חסרי סבלנות. שילמתי ויצאתי.
כעבור כמה דקות, הושטתי יד לעבר התא הקידמי של התיק, מגשש אחר המכשיר הנייד.
אבל הוא לא היה שם.
הפכתי את התיק על קרביו - ואין. המכשיר החדש שלי נגנב ממני לאור יום (טוב, לא בדיוק יום, אבל לאור פלואורסצנט).
התקשרתי אליו מטלפון ציבורי - וענה המשיבון. ללא חיוג. זה אמר לי בוודאות שהוא נגנב ושלא התרשלתי ושכחתי אותו היכן שהוא..
מי שקרא כמה בלוגים לאחור, בוודאי קרא שזה המכשיר החדש והנוצץ.
וכעת - אני חושב שאני יכול להיכנס לספר השיאים של גינס, אחרי שגנבו לי אותו כעבור פחות משבוע לקנייתו.
סיכום נזקים :
-------------------
נזק כספי : 1500 ש"ח על המכשיר הישן ועוד סכום כזה על מכשיר חדש.
נזק נפשי : בלתי הפיך. זו הפעם הראשונה שמישהו גונב לי משהו מתיק שנמצא עליי.
נזק לטווח ארוך : אין למזלי. עשיתי גיבוי למספרי הטלפון.
נזק לטווח הקצר : לא אוכל לקבל שיחות מאלפי מעריצות הכלוב (כן, בטח)
מה אוכל לומר ? אני מאמין שהגנב יעשה חשבון נפש, וביום כיפור יחזיר את המכשיר לבעליו ויבקש סליחה (בוודאי עכשיו כבר מתקין לעצמו סים קארד חדש בחברה אחרת או בתחנה המרכזית).
לאן התדרדרה החברה שלנו ? אנשים גונבים משהו שערכו רק 40 ש"ח לחודש..
וזה עוד כלום בהשוואה לסבתי, ששדדו ממנה טבעת, בזמן שהיתה מחוברת לאינפוזיה וישנה בבית החולים. הגנב דאג לשמן את אצבעה בווזלין על מנת להסיר אותה בנוחות.
וזה בוודאי שכלום לעומת אותם אלה שגנבו תכשיטים ומכשירים ניידים מזירות של פיגועי התאבדות.
נשאר לי רק לאחל לגנב ששדד אותי, שידבר המון במכשיר, עד שיחטוף מספיק קרינה בשביל לחלות בסרטן.
ועם נשנה מעט את הפתגם סוף גנב לתלייה - אז נאמר : סוף גנב לצלייה.
וזה הכל... על תקומתו ונפילתו של צעצוע אלקטרוני.
😒
לפני 18 שנים. 28 בספטמבר 2006 בשעה 18:48
