סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Fade Into New Horizons

אני פותח לכם ולעצמי דלת קטנה.
להציץ דרכה אל עולמי.
לדברים של עכשיו, ולפעמים של פעם.
לא תמיד זה יהיה מרתק, מפתיע או מרגש (מה לעשות – החיים שלי די משעממים)
אבל זה יהיה העולם שלי. בתמונות בודדות.
לא בהכרח בדסמי, לא בהכרח ונילי,
וגם לא בטוח שיהיה לי כוח וזמן להתמיד ולכתוב בו...

מוקדש לכם אבל בעיקר לעצמי...

תודה על תשומת הלב,

אני.
לפני 18 שנים. 19 באוקטובר 2006 בשעה 21:04

הייתי רוצה לשבת ליד מיטתך, אור קטן יהיה דלוק, את תשכבי שם, כתונת הלילה מהבד הנעים עוטפת את גופך העירום. תתכסי בשמיכת הפוך העבה, ותניחי ראשך על הכרית התפוחה.
שיערך עדיין רטוב מהמקלחת ומפיץ ניחוח של פירות מתוקים.
את תשכבי שם, רכה, נשית, ותעצמי עינייך.
ואני אשב לידך, ואקרא לך סיפור. ממש כמו כשהיית קטנה. ביד אחת אאחוז בספר וביד השנייה אלטף את שיערך. אעביר בו אצבעות נעימות, בין שבילי המשי, ואביט בך באור הנוגה. ואת תהיי שלווה ורגועה, תתמכרי לתחושה, תשקעי במילים.
ואני אביט בך ואלטף, עד אשר תרדמי.

ילדה בגוף של אישה.
כמהה למגע אבהי.
ואני עדיין כאן.
שומר עלייך.
תמיד.




mellory - וואו.
לפני 18 שנים
מיתוסית​(שולטת) - איך אתה מצליח להיות כזה רומנטי וקיטשי אבל במידה כזאת שלא יתחשק לי להקיא?
:)
לפני 18 שנים
New Horizon{ביישנית} - מממ אני מניח שאולי הקיטש נוצר כאשר הרומנטיקה מזוייפת. אצלי זה בא ממקום אחר. אמיתי יותר. אולי בגלל זה.. אין לי מושג. אבל שמח לדעת שזה מה שאת חושבת. אני לא אוהב להיות קיטשי.
לפני 18 שנים
alline​(אחרת) - :-) מקסים...
לפני 18 שנים
New Horizon{ביישנית} - תודה beauty :-)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י