Fade Into New Horizons

בוקר


בוקר. השעה רבע לשבע. הנייד צועק לקום ואני כמו חייל מיומן היטב מעביר אותו בזריזות למצב "נודניק". כמה דקות שינה נוספות לא הרגו אף אחד.
באיטיות מופלגת אני קם אחרי כמה דקות וסוחב את עצמי למקלחת. אולי קצת מים חמים יעזרו. כבר למדתי מנסיון העבר שכנראה בגלגול קודם הייתי צמח. ללא מים על ראשי בבוקר אני פשוט לא מתעורר.
חוזר לחדר ובזריזות נכנס שוב למיטה עירום. מחשבות כחולות חולפות בי וגורמות לדברים לעמוד על תילם. מת לגמור אבל אין מספיק זמן. מפעיל את מפזר החום לפינוק נוסף לפני היציאה לרחובות הסואנים ולעבודה.
ימים מוזרים עוברים עלי לאחרונה. אני חושב שזו כבר תקופה ארוכה שאני מתכחש לעובדה שאני בדיכאון עמוק. מבחוץ הכל נראה כשורה. מחייך, עובד, ולא מסתגר בבית אבל מבפנים מרגיש שהיסודות נחלשים, וסדקים מתפתחים במסד הנפש.
מרגיש שכל האנרגיה פשוט עוזבת את גופי. כמו סופרמן שנכפה עליו גביש הקריפטונייט ואיבד את כוחו. כאילו צינור בלתי נראה שואב ממני אט אט את כוחותיי.
לא יודע מה עובר עלי. פשוט אין כוח לכלום. לא רוצה לראות שוב את אותם אנשים בעבודה, לא רוצה להרגיש את טלטולי האוטובוס ולשמוע את המוני האנשים משתעלים ומתעטשים לצידי ברכבת.
אני אוהב את עבודתי ואת האתגרים שהיא מציבה בפניי. אבל משהו חסר לי. משהו למלא את החלל שאני מרגיש שגדל בליבי.
הכל נראה כל כך סתמי וריקני. כל יום זהה לקודמו ורק מחכה שעוד יום יעבור.
אפילו ההרפתקאות המיניות המוזרות שאני מכניס את עצמי אליהן שוב ושוב אינן מספקות ואינן נותנות מענה למה שאני זקוק לו. ואפילו אני איני יודע מהו באמת אותו משהו שאני מחפש זה זמן כה רב.


קנאה


עומד ברחוב, הרוח הקרה מקפיאה את כפות ידי ואני מביט ורואה בחור מחבק בחורה. מצמיד אותה חזק לחזהו והיא מצטנפת בחומו. ואני מקנא. מעולם לא הרגשתי קנאה כאשר הבטתי בזוגות, אולי משום שהיו לי הרבה מערכות יחסים עמוקות. אבל הפעם חשתי. חשתי צורך להתחלף איתו. לאחוז מישהי חזק בזרועותיי וללחוש מילים יפות לאזנה. להצמיד את פי לשיער ראשה ולהריח אותו.
איני מבין גברים שקשה להם להראות את רגשותיהם, לומר את שהם חשים, להודות שהם מאושרים אם הם חשים כך, פשוט לא מבין אותם. אני חושב שיש משהו נורא אנושי בלומר את מה שאתה מרגיש לאדם שאתה אוהב ומעריך. אני לא חושב שיש משהו יותר יפה מזה. ולא מבין גברים שנוהגים אחרת. אבל זה כבר נושא עמוק לפוסט אחר.