לפעמים אני מגיעה למסקנה שהשילוב הזה של סוויץ' ודמי זה הקוקטייל הכי גרוע שיכולתי לקבל. כמו פיצול אישיות שבו כל אישיות מנסה לרמוס את האחרות כדי להשיג את הזמן שלה תחת הזרקור. ככה שוב ושוב התחרות ממשיכה עד שאני כבר לא יודעת מה אני באמת רוצה, או בכלל צריכה..
אני רוצה לנצל אותך, להשתמש בך ובחולשות שלך כדי להגשים את כל התשוקות שהצטברו במגירה בלי לחשוב על השלכות או תגובות או פחדים.
אני רוצה להיכנע לך ולהפסיק לחשוב, קח ממני את החלומות ותגשים אותם בשבילי.. כי נמאס לי מכל הרעש ואני רוצה פיסה של שקט. הרי אתה כבר יודע בדיוק מה אני צריכה כדי להתנתק מהעולם.
אני רוצה לטפל בך, לחבק, ללטף ולתמוך cause that's what I do best, אחרי שנים של ניסיון. אני רוצה להיות המקום הבטוח שלך בו אתה יכול להיות אתה ולשחרר מכל הרעש מסביב. להיות השלווה שלך בים סוער. שתיכנע רק לי ולא לאף אחת אחרת.
אני רוצה שתילחם בי וברצון שלי לברוח כשהכל נהיה אמיתי מידי והצלקות הישנות, שחשבתי שמזמן התאחו, צפות חזרה לשטח. תשכנע אותי שיהיה בסדר, שהעבר לא יחזור, כי אני לא יכולה להתמודד עם עוד סדק ולו הקטן ביותר.
אני רוצה לקחת ולתת, שתיקח ממני ותיתן חזרה.
אני רוצה לזרום בכל תא בגוף שלך אבל שלא תהיה אף שארית שלך אצלי.
כל כך הרבה סתירות.. יש רצון אחד אמיתי או שאני פשוט רוצה את הכל?
ובין כל הרצונות, מה אני בכלל צריכה?
