לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 18 שנים. 6 בפברואר 2006 בשעה 13:58

אמא שלה היתה שמנה וגבוהה. היא היתה הולכת בבית לפעמים רק עם תחתונים וחולצה. לפעמים הייתי רואה את השערות שלה מציצות מהתחתונים. הייתי מסתכלת על זה, או על התחת הענק שלה, או על הצלוליטיס בירכיים. תמיד קיויתי שלא רואים שאני מסתכלת.

יום אחד ישנתי שם. בערב אמא שלה הלכה להתקלח. היא לא ידעה שאני במטבח. היא עברה שם מהחדר שלה למקלחת והיא לבשה רק תחתונים. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שבחיים לא ראיתי בטן כזאת על אישה. ראיתי הרבה גברים עם כרס, אבל אף פעם לא ראיתי כרס של אשה, ככה חשופה מולי. גם הציצים שלה היו גדולים ונפולים כאלה כמו שאף פעם לא ראיתי. היו לה פטמות מאוד כהות וגדולות. יכול להיות שהן נראו לי גדולות כי הייתי צעירה, אבל אני בטוחה שהן באמת היו גדולות מאוד. רחבות כאלו ובעובי של אצבע. לא עדינות בכלל. אפילו גסות ומכוערות.

לא הספקתי להסתכל עליה הרבה. זה היה אולי שניה אחת. אבל בשניה הזאת הספקתי לראות הכל וזה לא עזב אותי. שמעתי אותה נכנסת לשירותים לפני שהיא הלכה להתקלח. יכולתי לשמוע אפילו את הרעשים של מה שהיא עשתה שם. כל הזמן דמיינתי את התמונה הזאת, איך היא יושבת שם עירומה ועושה את זה. לא הבנתי מה קורה לי. למה אני חושבת על דברים כאלה בכלל?

כשהיא יצאה מהשירותים לא יכולתי להתאפק. חיכיתי שהיא תכנס למקלחת ואז נכנסתי בעצמי לשירותים. היה שם עדיין ריח חזק. ישבתי על האסלה והרגשתי איך היא עדיין חמה ממנה. הצצתי בפח הקטן ליד האסלה והסתכלתי כמה שניות בכל מה שיש שם. כל הזמן המשכתי להריח. הריח הזה הטריף אותי. הרגשתי שאני כמעט נוזלת. כאילו כל הכוס שלי נפתח ומטפטף, למרות שזה לא באמת היה ככה. ליטפתי אותו והרחתי. עצמתי עיניים ודמיינתי שאני מריחה את הכוס שלה. שאני שוכבת במיטה שלה והיא יושבת עלי. הריחות התערבבו אצלי ויכולתי ממש לדמיין שזה אמיתי. לא יכולתי להתאפק ואוננתי שם הכי חזק שאפשר. כל הזמן דמיינתי שהפנים שלי בין הרגליים שלה, צמודים לכוס השעיר שלה. דמיינתי שהריחות שאני מריחה באים מהגוף שלה ולא מהאוויר שהיא השאירה. דמיינתי את הפטמות העבות שלה. הרבה תמונות רצו לי בראש. אני זוכרת את זה עד היום בצורה כל כך חדה. אני זוכרת אפילו את איך שגמרתי וכל הגוף שלי רעד על האסלה. ובכל פעם שאני מריחה ריח כזה מיד חוזרות לי התמונות האלו שוב.

קייסי - לא מפחדים, רכה.
לא תמיד יש מה להגיד.
האותנטיות שלך מזכירה לי בלוג אחר כאן, את זה של המשרתת. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן, כי תכני הפנטזיה שם שונים כל כך - בשתיכן יש משהו שקשה להתנגד לעוצמה הבוטה והישירה שלו.
זו תמונה שלמה ומרתקת שממכר להתבונן בה. אני מוצאת את עצמי מחכה לעדכון היומי שלך.
לפני 18 שנים
דנדיליון​(שולטת) - יש משהו מאוד מחייב בתגובות, איזו אחריות שצריכה להיות מאחוריהן.
תמשיכי לכתוב. טוב ?
לפני 18 שנים
בעיניים כלות - יש ניחוח חזק של תשוקה בכתיבה שלך,
היא פשוטה ומעוררת.
גם אני לא מרבה להגיב, אבל קוראת ונהנית. :)
לפני 18 שנים
קלייר​(נשלטת) - הרבה אומץ צריך כדי לכתוב את מה שכתבת. אני מלאת הערכה לאומץ הזה שלך.
לפני 18 שנים
פלוס מינוס​(אחר) - איין לי להחזיק ולחזק את ידייך
את אמיצה מאוד
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י