חולה בראש

אני לא יודעת מה גרם לזה.
זה קרה לי ביום ראשון.
פתאום התחלתי לרעוד ולהזיע. הייתי בחדר שלי. לבד בבית. התישבתי על הרצפה ולא יכולתי לשלוט ברעד בכל הגוף. לא רציתי גם. שכבתי על הרצפה. התחלתי לבכות. ממש לבכות בקול. כל הגוף שלי הזיע. ראיתי את הרצפה מקרוב. מול העיניים שלי. עם כל הסדקים. ראיתי גם את הסדקים שלי. אלה שכאילו נשברו וכל הבכי הזה עם הרעידות והזיעה יצא מהם. כאבה לי הבטן. כאב לי הראש. בנוסף לכל הצרות אני במחזור. לכמה דקות איבדתי קשר עם הכל. חשבתי שאני מתעלפת. שימצאו אותי ככה מרוחה על הרצפה. עם כל האבק בשיער. עם הסרחון של הגוף. לא היה אכפת לי. רציתי להעלם לתוך הרצפה הזאת. להיות כמו האבק שנמרח עלי ממנה.
אבל זה לא קרה. קמתי אחרי כמה דקות. הסתכלתי על עצמי בראי. הכרחתי את עצמי להתקלח ולהחליף בגדים. הרגשתי חולשה בכל הגוף. כאילו מישהו בא ושאב ממני את כל הכוחות והאוויר. כאילו פוצצו אותי כמו בלון. הרגשתי ריקה, חלשה, ומקומטת. העיניים כאבו לי. כאב דוקר. כמו כאב של סינוור.
אני לוקחת לעצמי חופשה. גם מכאן. אני הולכת להתיעץ. לברר דברים.
אני אבוא לכאן מדי פעם להציץ.
אני אבדוק גם מיילים.
אני לא מתנתקת.
אני לא מתה.
אני לא רוצה.
אבל אני צריכה לנוח.