יש לי מפלצות בראש. הן חיות שם כל הזמן.
לפעמים המפלצות שולחות יד החוצה דרך העיניים שלי. העיניים שלי נקרעות והמפלצות צוחקות בהן.
לפעמים המפלצות זוחלות מהראש שלי למטה, במורד הגוף. אני מרגישה אותן לוחצות בתוכי. יורדות לאט ושורטות בכל הדרך. הן מגיעות אל הבטן. משחקות בי שם. מכאיבות. צוחקות בתוך העיניים.
המפלצות חופרות בתוך הנרתיק מבפנים. רוצות לצאת ממני. להיוולד. פוקעות את שפתי הכוס שלי. יוצאות ממני ופולטות יחד איתן את כל הסירחון של תוך הגוף. מכסות את הכוס שלי במיצים. אני קוראת לזה מיצים. זה ריר. ריר מפלצות.
הידיים של המפלצות משאירות את העיניים שלי עיוורות ומתפתלות מכאבים. הידיים של המפלצות זוחלות ומורחות אותי בריר שפלטו מבין רגלי. חודרות לפי הטבעת שלי. קורעות אותי. מושכות בשיער שלי.
המפלצות מוציאות ממני את כל הריר והריחות. אני מתפתלת על הרצפה איתן. מהצד זה נראה כמו התעלסות. בתוכי כל הגוף כואב. המפלצות משאירות אותי עיוורת, כואבת ונוזלת על הרצפה. המפלצות מכסות אותי בהבל פה, צוחקות וצועקות. "תראי כמה מסריחה את".
לפני 18 שנים. 8 במרץ 2006 בשעה 11:33