לפני 20 שנים. יום שישי, 10 במרץ 2006 בשעה 14:44
באמצע המהומה יש בניין אחד מוזנח ומתפורר. בבניין יש דלת עץ ישנה. מתקלפת ומתפרקת. אבל הדלת נעולה. הרחוב רועש. הדלת שקטה. אני עומדת מול הדלת. הרחוב סואן, אבל אף אחד לא רואה אותי. רק הדלת. מאחורי הדלת יש שקט ועיניים נרדמות. אבל הדלת נעולה.
אני הולכת בעקבות הריח. חריף. מצחין. אמיתי. ובכל פעם אני מגיעה לאותו רחוב סואן ומוזנח. לאותה דלת ישנה. גם ברעש מסביב אפשר לשמוע את השקט המרגיע שמאחוריה.
אבל הדלת נעולה.