בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 17 שנים. 4 במרץ 2007 בשעה 13:15

החיוכים והחיבוקים רוצים לרמות. כשאת נופלת לחיקם, הכל נעים כזה, משומן. הכוח שלהם הוא ליצור את האשליה של הביטחון, של הפתיחות והשיתוף. הם רק מחכים לרגע. ואז כשאת נופלת למלכודת, כשאת חושבת שהפתיחות היא אמיתית, גם את נפתחת. מהחיוכים יוצאות הצעקות. מהחיבוקים יוצאים הצחוקים. ואת אומרת לעצמך, איך את לא לומדת? איך החום הנעים שוב רימה אותך באשליה?

חיה זלדה - נכון, להתמסר לחמימות זה דורש אומץ כי יש יותר לאבד מאשר בבור של חרא. אבל אולי פעם החום הזה לא יהיה אשליה?
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י