תחשבו על זה: הסאב הוא זה שמציע כניעה, אמון ופגיעות. האם לא אמור להיות תפקידו של הדום *להרוויח* את זה? דמיינו תרחיש שבו הדום צריך להוכיח את היכולת שלו להוביל, להדריך ולדאוג לסאב שלו. הם יישלחו ל'משימות' כדי להוכיח את הערך שלהם, להראות שהם מבינים את האחריות שבהחזקת הכוח הזה בתוך מערכת היחסים.
זה לא עניין של לערער על המסורת לשם כך, אלא של יצירת דינמיקה שבה שני הצדדים מביאים משהו לשולחן. אחרי הכל, האם לא אמורים האמון והסמכות להיות הדדיים? כשהדום משלים את המשימות שלו, הוא לא רק מוכיח את הכוח שלו – הוא מוכיח את היכולת שלו לכבד, לטפח ולהגן.
אז אולי השאלה שצריך לשאול היא לא 'למה סאבים לא נשלחים למשימות?' אלא 'למה אנחנו מניחים אוטומטית שדומים לא צריכים להוכיח את עצמם גם כן?' אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על הדינמיקה ולשאול את עצמנו: למי באמת יש את הכוח, ומי צריך להוכיח את המחויבות שלו?
