בעקבות הפוסט של טווינקי, שהעלתה מודעות(לפחות את שלי) לנושא חשוב שהמון בנות (ובנים) ובחלקן אני מתמודדות איתו
אז עד שתגידו שלום לפלינגי, אכתוב קצת
רקע קצרצר
כד הווינא טליא, מאוד נמשכתי יותר לצד הנשי, באופן קיצוני. הייתה סלידה רבה בתור ילדה מבגדי גברים, מג'ינסים ומבדים צמודים ומתחומי עניין "גבריים", ותמיד הרגשתי יותר נשית גם אם לא ידעתי מה זה אומר (ולחברה הדתית אין פתרונות לכך כ"כ, לכל המצקצקים והמצדדים ב"מנהגו של עולם" מששת ימי בראשית)
ניסיתי לעשות מה שאני יכולה עד שאתחיל טיפול הורמונלי גם כשמקללים אותי, מגדפים אותי ורבה ההתנגדות מחוץ(ולפעמים גם מבית מה נעשה)
איפה החוסר ביטחון פה?
חוסר הביטחון בזהותי המגדרית הופיע באמת די מזמן, כל אישה באשר היא שכף רגלה דרכה לראשונה בחדר הכושר הרגישה את החרדה האופפת אותה, זיעה, מחשבות טורדניות. ולאו דווקא בגלל התרגילים, בגלל המתאמנות. בנות חטובות, עם תחת עגול ועסיסי שרק מחכה לביס שלך, בטן שטוחה יותר מקרש חיתוך ורגליים שריריות ויפות.
גם אני ככה כמובן, וזה בסדר וזה ייקח לי כנראה המון זמן עד שסופסוף אוכל ללכת עם גופיה, בגד ים, או סתם אוברול.
עד היום אני מרגישה שנאה אדירה לגוף שלי שאמנם כבר נראה אחרת, עם לק, עגילים, שיער ארוך ויותר ובלי שיער גוף.
כמוני כמוך יקרה, יכול לעבור זמן עד שתרגישי בנוח עם הגוף שלך.
שורה תחתונה
אני איתך, בהחלט בהחלט! בתחושות וברגשות סביב הגוף, או מה השולט.ת יגידו
כל גוף שנברא אפשר לעבוד עליו ולשנות אותו עד שנפשך תהיה מרוצה.
לי יש עוד דרך ארוכה, ואשמח לשתף אתכם במסע שלי.
ועד שבוע הבא , הידד!