"זהו שיר אהבה
אהבה עצובה
שאני ואתה תמיד שרים
וחלפה לה עוד שנה
שום דבר לא השתנה
זו אותה המנגינה והמילים"את המילים האלה כתב אריק איינשטיין ז"ל על חברו אורי זוהר זצ"ל הבוהמיין בעבר שמעשן סמים ושותה בירה בחופי יפו-תל אביב שהפך לימים לדרשן שלומד תורה 20 שעות ביום(שני ענקים, כל אחד בדרכו שלו)
הפוסט הזה לא יהיה פוסט שגרתי בכלוב(כיאה לכל שאר הפוסטים שלי) שבו אתם מגיעים לידי פורקן על ציצים של שולטת, אלא יותר פריקה.
אני שונאת שינויים, והתחלות חדשות מפחידות אותי, עם יד על הלב.
על שינויים ובני אדם
שינויים והתחלות חדשות לרוב הולכים יד ביד ותמיד מפחידים, כמנהגו של עולם דברים משתנים ודינמיים, הן בדברים טבעיים והן לאו וזה בסדר. דברים חברתיים הם אלו שמפחידים אותי. חברים עוזבים ובאים, קבוצות מתפרקות וגם נוצרות. לאחרונה התוודעתי על ידיד טוב ונחמד שעוזב את הקבוצה שיצר לטובת המשך חייו ( לטענתו זה חלק שנגמר בחייו והוא גאה בו וממשיך הלאה וממש ממש לאחרונה גם נוצרה קבוצת טלגרם חדשה סביב נושאים פה, והיום התחלתי לימודים. כל אלו מפחידים אותי, כל אחד מסיבות שונות.
(מי שהנושא "מכפלות סקלריות של וקטורים" לא מפחיד אותו, שיפנה לפסיכיאטר הקרוב (: ) - אבל זו סתם בדיחה. העניין הוא שלוקח לי (וכנראה גם לאחרים) להרגיש בנוח עם אחרים שהם חדשים, כי כל אדם הוא שונה ואני באמת לא יודעת איך מתנהגים עם אנשים שלא התרגלתי אליהם והם לא אליי וכמה זמן ייקח לי להרגיש בנוח איתם. במיוחד בנושא המיני אותו הדחקתי רוב חיי (הלא בוגרים במיוחד) ולאחרונה נתתי לו דרור מחדש, בהחלט משהו מלחיץ.
המצב העכשווי
המצב עכשווי אכן מחרפן, אין לדעת כמה זמן זה יימשך ומתי אוכל לשוב להסתובב לי בר"ג עיר האורות עם כרמל שאמה הכהן.
קצרצר ולעניין
אם יש למישהו טיפים לשינויים גם לדיור שאני אעבור וגם להתחלות חדשות, אשמח שתשאירו לי תגובה פה.
*למען אלוהי הלייקים והטראפיק פוסט הבא תמונת תחת שלי