אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לבד חלק 1

כשנפגשנו הוא ואני וזה ממש לא היה מתוכנן
איזה צורך של כאן ועכשיו, לזקק את הכמה דקות האלה
וזה היה ימים ספורים של ממש , אפילו לא שבוע , של שיחות
הנדסתי את הרגע להיות באזור ואמרתי אני רוצה לעלות לרכב שלך .
הגעתי
כמו ילדה מבוישת שמכסה את הפנים נכנסתי לרכב שלו, והוא ספק ממבוכה או ספק מתדהמה כאילו מה את ילדה קטנה שמסתירה את הפנים?
כ"כ התביישתי , וצדקתי לגמרי !!
היו שם עיניים במבט נוקב כזה שנכנסו לי לנשמה כאילו מסתכלות עלי פנימה
והמילים האלה מה את רוצה לעשות עכשיו ואז מדליק את האור ונוסע ואני.. עוד שניה או קופצת או לא נושמת - תלוי
ועוצרים שקט סבלנות מופתית פשוט מחכה.. ואני מסתכלת עליו מעולפת מהתרגשות ..
ופתאום הוא מושך לי בשיער אחורנית ומנשק אותי כמו שלא נישקו אותי בחיים !!! כאילו שואב את הנשמה שלי פנימה אליו ונושך את השפתיים שלי
ואז כמו מרחיק אותי מסתכל עלי בוחן אותי ואולי לא , מנסה לייצר שיח לרגע ואני לא מצליחה לשמוע מה הוא אומר ..כל כך נרגשת ובכלל לא מבינה מה קורה פה עכשיו
לפני 9 חודשים. 20 במרץ 2024 בשעה 15:21

עכשיו לבד .. 

יש רגעים כאלה שהיום מסתיים 

החושך אומר הגיע הזמן להניח , להרפות, לתת לנפש לנוח.. 

יש רגעים כאלה שהיום מסתיים ,ואצלי במוח העולם סוער . 

איך היתי רוצה לעזוב הכל עכשיו , את כל המוכר הסטנדרטי, את השקט בבית , את המטלות שעורבות פה מעבר לפינה .. 

את הסדר המופתי שהכל בשליטה. ..

איך היתי רוצה לעזוב הכל עכשיו , וללכת מכאן , להמשיך לגלות את העולם שלי . 

איך היתי רוצה לברוח גם לסוף העולם , אם הייתי יודעת שהחיבוק שלך מחכה לי. 

איך היתי רוצה לעבור איתך הרים וגבעות , סערות גועשות ומיים שקטים . 

איך היתי רוצה לעזוב הכל עכשיו , ופשוט ללכת מכאן ולא לאן שכולם הולכים . 

ואתה כמוני בבית הוונילי שלך, הסדר המופתי עבודה משפחה . 

מטלות שעורבות פה יום ביומו , וכלום לא עוצר כלום לא מרפה , אפילו הזמן לא שואל.. 

איך הייתי רוצה עכשיו פשוט ונקי . .תהיה לרגע אחד .. רק שלי .


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י