שינויים

לבחור את האדון שלך זו משימה לא קלה בכלל.

כבר שנתיים ויותר שאני מסתובבת כאן, פוגשת אנשים כאלו ואחרים.

היות ואני עצמי לא ידעתי ממש מה אני מחפשת, היה לי קשה ביותר

לבחור ,ובטח לבחור נכון.

היו לי פנטזיות בראש, רעיונות של מה אני רוצה וצריכה, כל אלו

התנגשו אל מול פני המציאות, כשהפנטזיה לא הגשימה את עצמה

(משום מה ) אלא להפך הובילה למפח נפש או לתסכול.

היו לא מעט רגעים ששאלתי את עצמי, מה לעזאזאל אני עושה כאן.

היום אני יודעת, היו אלו חבלי לידה. הדרך הקשה ללמוד את עצמי,

לדעת מה אני אוהבת, מה אני שונאת, להכיר את עצמי, ולהודות בפני

עצמי, זאת אני, ולהיות גאה בכך.

להיות גאה בהיותי אשת מקצוע מעולה, ומוערכת, שמקבלת מכתבי

תודה והערכה ולפעמים תשורות קטנות מלקוחות מרוצים.

להיות האמא הכי טובה שאני יכולה.

להיות נשית, פמיניסטית, אסרטיבית וחזקה. אינטילגנטית רחבת

אופקים המתעניינת בכימיה ופיזיקה לא פחות מאשר בספרות מוזיקה

ואמנות.

ובלי קשר בכלל, ואולי דוקא עם המון קשר, להיות לו ,

לשפחה, לנשלטת, לכלבה, לזונה, לחור, ובעצם לכל אשר יבחר, ויעלה

על דעתו.

אז לאן נעלמה האסרטיביות והפמנסטיות?

היא לא נעלמה, היא חיה נושמת ובועטת בדיוק כאן. שהרי אין פה

כפיה, יש רק בחירה, בחירה שנעשית בשיתוף פעולה עם המון כבוד

והערכה הדדית, מתוך בטחון מוחלט ושלם.

(אלא אם כן בזמן נתון בחרנו נניח בהשפלה)

אני בוחרת, אני רוצה שישפיל, שיכאיב, שיקשור, שיצליף, בדיוק באותה

המידה שבה הוא מלטף ומחבק, מנשק, ובעצם לוקח את כל מה שיש

את כל מה שיכולה להעניק לו.

בשלמות

שלו.

תודה לך על שאתה מאפשר לי להיות הכי אני, איתך.

ואם את/ה מתחיל את דרכך בעולם הנפלא הזה, אני ממליצה בחום

על הספר The New Bottoming Book מאת Dossie and Janet W. Hardy