שינויים

היא שמעה את צעדיו מתרחקים, ורצתה לצעוק אחריו, לאן אתה הולך? אל תשאיר אותי כאן כך. חזור. היא חשה אבודה, חסרת אונים, ועייפה. מוזיקה חרישית בקעה מאחת הפינות, ממלאת את חלל החדר השקט. היא הניחה למוזיקה, למלא אותה, להרגיע אותה. היה מקצב ג`זי עדין, ושקט, שכמו הלם במקצב אחד עם ליבה.

ידו הגיעה משום מקום, מלטפת אותה, היא נרעדה, "שששש" לחש באוזנה "את יודעת שאת בטוחה" היא לא הבינה איך ולמה אבל "כן אדוני" נפלט מפיה. "יפה" ענה קולו, מחייך. כף ידו מלטפת את גבה, את אחוריה, לפתע מתרחקת,. היא שמעה את הצליל, בטרם חדרה למוחה תודעת הכאב. הוא סטר לאחוריה משל הייתה ילד שובב. הוא החל משחק בה, מלטף וסוטר, סוטר ולמטף. בקצב גובר בעוצמה מתחזקת, היא יכלה להרגיש את החום העולה מאחוריה.

"איזו אדמומיות יפה" לחש באוזניה, "יפה ילדונת, ועכשיו החוק השני בחשיבותו הוא שאסור לך להגיע לאורגזמה בלי אישור שלי, ברור?" לקח לה שניות לעכל את המשפט, "מה לגמור? על מה הוא מדבר? הוא השתגע? אני כאן, קשורה, הוא מכאיב לי, ואינני יכולה לעשות עם זה דבר, ו.." ואז היא חשה באצבעותיו בין רגליה, חודרות לתוכה, ואז היא קלטה, שהיא רטובה, שאיכשהו מתישהו, הוא עורר אותה, וכעת הוא משחק בה, ולמרבה הפלא זה בדיוק מה שהיא רוצה לעשות, היא רוצה לגמור.

"הוא משוגע, לא בעצם, אני משוגעת", אנחה נמלטה מבין שפתיה, גופה נע בכמיהה, "קדימה ילדונת" לחש לה "את יודעת שאת רוצה" היא שתקה, כמו דווקא, ניסיון אחרון לשלוט במצב, רק לא להיכנע, יד אחת איזה בשדיה, מועכת אותן, צובטת, בעוד היד השניה משחקת בה, מטיילת על הדגדגן, חודרת לתוכה, והיא מרגישה את הבעירה בתוכה משתוללת ועולה. "קדימה ילדונה, תבקשי" לחש על אוזנה, "או אולי את רוצה שאפסיק?" ידו החלה מתרחקת. "לא בבקשה" שמעה את עצמה אומרה "אני רוצה בבקשה לגמור אדוני", "אני מרשה לך" ענה בעודו מחזיר את אצבעותיו למקום החם והרטוב בין רגליה, מרגיש אותה מתפרקת לרסיסים, נרעדת על ידו.

הוא שחרר אותה מכבליה, עטף אותה בזרועותיו והוביל אותה אל המיטה הרכה שעמדה בסמוך. והשכיב אותה עליה. "יפה מאד ילדונת" לחש לה ברכות על אוזנה, "אני גאה בך", אמר בעודו מפסק את רגליה וחודר לתוכה. ידיו מרתקות את ידיה מעל ראשה, ופיו יורד אל פיה, מנשק אותה ברכות, שלאט מתעצמת מתגברת, חודרת, כמו מנסה בנשיקתו לשאוב אותה לתוכו. שאגתו מלאה את חלל החדר בשעה שגמר בתוכה. מתנשם "עכשיו את שלי ילדונת".

היא שכבה שם מבולבלת לחלוטין, היא לא הבינה כלום, הוא הכאיב לה, והיא אהבה את זה, לא סתם אהבה, זה גירה אותה, זה עורר אותה, היא התחננה בפניו שירשה לה לגמור, למה? מה עובר עליה? שהיא, אישה חזקה שכמותה תבקש רשות? ועוד מזר מוחלט? שהכאיב לה? ומדוע היא שכבה שם? מדוע לא התנגדה? נכון ידיו ריתקו את ידיה, אך היא לא עשתה אף תנועה להתנגד, להפך, בינה לבינה היא ידעה שהיא רצתה בו. היא רצתה שיזיין אותה. היא רצתה להרגיש אותו חודר לתוכה, וידעה שאם היה אומר, היא הייתה מתחננת. מה למען כל הקדושים, עובר עליה, מה קורה לה?

ריח תבשילים עלה באפה, לפתע קלטה שהיא רעבה, רעבה מאד. "כלבונת" שמעה אותו קורא "את רעבה?" היא ציפתה לשמוע קול נביחה, אך רק המוזיקה עדין נגנה. ידו הסירה את הכיסוי מעיניה, בעודו דוחף אותה משערותיה לרצפה. קולו התקשח בבת אחת "אני מדבר אליך כלבה! שאלתי אם את רעבה, תעני" הזעם והעלבון גאו בה, "אני אינני כלבה" צרחה בליבה, זעקו מחשבותיה "אינני כלבה, אני אישה, יצור חושב הולך על שתיים. המשיכה בשיערה התגברה, "אני מדבר אליך כלבה, תעני!". "אבל אני אינני כלבה" מלמלה. "אם החלטתי שאת כלבה, הרי זה מה שאת ברור? וסטר בעוצמה לישבנה. "כן אדוני" מלמלה. כף ידו טפחה על ראשה, משל אמר "יפה כלבה טובה" לו הייתה כלבה הייתה ודאי נושכת אותו. היא השפילה את ראשה, לא מסתכלת לעברו.